מאת: הוועד האולימפי בישראל
היום לפני 47 שנים, התרחש הרצח הנורא של י"א המאמנים והספורטאים הישראלים במשחקים האולימפיים במינכן 1972.
הבמאית הקנדית היהודייה פרנצין צוקרמן , עבדה למעלה משנה על סרט דוקומנטרי שיעלה לאקרנים ב- 8 לחודש זה ויוקרן קודם כל כבר השבוע בטלוויזיה הקנדית .
צוקרמן, הטיסה לגרמניה לצורך הכנת הסרט את אנקי שפיצר, אלמנתו של אנדריי שפיצר ז"ל, ואת אסתר רוט שחמורוב, שמאמנה עמיצור שפירא ז"ל היה בין הנרצחים. הסרט עוסק בטראומה שהותיר רצח הי"א בעולם, שלראשונה "צפה בטרור" בשידור ישיר וחי, אבל בעיקר בהשפעת הרצח על חייהן של 4 נשים:
אנקי שפיצר אלמנתו של אנדריי שפיצר ז"ל ואסתר רוט שחמורוב, שהקדישו, כל אחת בדרכה, את חייהן להנצחת יקיריהן ובעיקר בהעברת המסר שאסור שרצח של הי"א ישכח על ידי הדורות הבאים, וגם את השפעת הרצח על שתי סוכנות מוסד לשעבר, מאריאן גלאדינקוב ילידת שבדיה, שלמרות התראותיה שהמוסד סימן את האיש הלא נכון, נשלחה לחסל את מי שבכיריה במוסד חשבו שתיכנן את הרצח, ובסופו של דבר מצאה את עצמה כלואה באוסלו. גלאדינקוב שוחררה מוקדם ממאסרה בגלל התנהגות טובה, אך חיה את שארית חייה ברגשות אשמה על מעורבותה בחיסול חף מפשע. האישה הרביעית היתה סוכנת המוסד לשעבר ילידת נורבגיה בשם סילביה רפאל, שגויסה כדי לאתר את ראש ארגון הטרור "ספטמבר השחור" עלי חסן סלמה שתיכנן את הרצח במינכן. רפאל נתפסה יחד עם אנשי מוסד נוספים, ישבה בכלא בנורבגיה ואחרי שחרורה, התאהבה בעו"ד שלה וחייה עמו את שארית חייה.
הסרט עוסק לא רק ברצח הי"א והשפעתו על ארבע נשים אלה, אלא גם ואולי בעיקר בהשלכותיו והשפעתו גם על יחסי הגומלין שבין טרור ותקשורת, שמאז "שידור" רצח הי"א ההוא ועד היום, ועם כניסתם לחיינו של הכלים הדיגיטאליים, חושפים דורות שלמים לטרור, אלימות ופחד.
תמונות: מתוך עמוד הפייסבוק של הסרט: "After Munich"
לאתר הסרט: http://aftermunich.com/about/
