מאת: הוועד האולימפי בישראל
הרבה לפני חשיבות ההישגים הספורטיביים אליהם הגעתי, אני רואה מה הספורט תרם לי בחיים. הערכים, היכולת להתמודד עם משברים והביטחון העצמי הם דברים שבספורט מקבלים במינון גבוה מאד. הספורט הוא האוניברסיטה של החיים" כך, שונית סטרוגו (33) קפטנית נבחרת הנשים של ישראל בכדורמים שגדלה במשפחה שחיה ונושמת ספורט, עם אהבה גדולה מאד למים. מגיל אפס , המים והים הם חלק משמעותי מאד בחייה.
בגיל 9, החלה שונית לשחק כדורמים. שני האחים הבוגרים שלה עסקו בשחייה ועברו לכדורמים. ההתנסות של בשחייה היתה קצרה מאד. שבוע ימים בלבד והיא עברה לכדורמים. היא אהבה מאד ספורט ובגיל 11 החלה גם לשחק טניס והתקדמה מהר. עד גיל 16 עסקה במקביל בכדורמים ובטניס. בשלב הזה, בו דורגה בארץ במקום ה-7 עד גיל 18 היא היתה צריכה להחליט במה היא בוחרת: טניס או כדורמים. ההחלטה היתה מהירה מאד וללא הרבה התלבטויות היא בחרה בכדורמים.
"ראיתי עתיד מקצועי טוב יותר בספורט הזה. נבחרת ישראל עלתה בפעם הראשונה לדרג ב' באליפות אירופה. ראיתי פוטנציאל הישגי.כבר אז הבנתי שבהיבט המנטלי נכון לי יותר לעסוק בספורט קבוצתי. הרגשתי שהצד המנטלי בטניס קשה במיוחד. במשחק אחד יש כל כך הרבה מרכיבים. היה לי קשה מאד להתמודד עם כל כך הרבה קשיים בו זמנית. הכל נופל עליך. לטוב ולרע. טניס הוא ספורט קשוח מאד. אני שמחה שבחרתי בכדורמים ואני כמובן לא מצטערת על ההחלטה הזו. ההיפך הוא הנכון" משתפת אותנו שונית בעלת תואר ראשון במנהל עסקים עם התמחות בניהול ספורט.
בהיותה בת 20, חוותה משבר ספורטיבי גדול. איגוד הכדורמים הפסיק את פעילותה של נבחרת הנשים בגלל בעיות תקציביות. שונית לא מצאה את עצמה. "לא ראיתי את עצמי ממשיכה בספורט תחרותי. חמש שנים לא נכנסתי למים בבריכה כשחקנית" היא משחזרת. אז החליטה להקים מחדש את המועדון בו גדלה ביוקנעם, מועדון אותו הקימו הוריה,שנסגר שבע שנים קודם לכן.
מה מוצאת שונית בכדורמים?
"זוהי התמכרות. המיוחד הוא משחק כדור, שאני כל כך אוהבת. בתוך המים. יכול להיות אימון הכי קשה מבחינה גופנית, אבל במים, אף פעם לא מזיעים. זה יתרון עצום. במים עצמם יש משהו אקסטרה. המים גורמים לך להתרכז" היא מסבירה.
אוהדי הספורט מדרגים את הכדורמים גבוה גבוה בסולם מידת האגרסיביות בהשוואה למשחקי כדור אחרים. שונית בהסתייגות גדולה: "זה כמו כל משחקי הכדור האחרים למעט משחק הכדורעף בו אין מגע גופני. התנסיתי בכולם ואני אומרת בוודאות:הכאב הפיזי בכדורמים הרבה יותר חלש. מכה במים הרבה פחות כואבת".
בכדורמים גברים מסבירה שונית "יש מצב של אגרסיביות מוגזמת מעל המים, מה שמוגדר בחוקת המשחק כעבירה ברוטלית בלתי ספורטיבית. בקרב נשים אין כמעט עבירות ברוטליות. המשחק הרבה יותר טכני. מה שיש הרבה יותר במשחקי הנשים זה תפיסות בבגד הים כדי לתפוס מקום. את זה…השופט לא רואה… " היום, בעידן שהטכנולוגיה כל כך התקדמה הקהל בבית רואה מה קורה מתחת למים כי הכל מצולם, אבל השופט עצמו לא רואה..
שונית מכהנת כקפטנית נבחרת הנשים של ישראל בשבע השנים האחרונות. נבחרת ישראל הגיעה פעמיים בשנתיים האחרונות לגמר אליפות אירופה. הישג מרשים לכל הדעות. "הרבה שנים חלמנו להגיע למעמד הזה. האמנו שאנחנו מסוגלות ויכולות והצלחנו לממש את החלום הזה".
בליגה משחקת שונית בהפועל יוקנעם. בשש השנים האחרונות זכתה הקבוצה בחמישה תארי אליפות המדינה ובחמישה גביעי המדינה. הגביע האחרון בו זכתה היה רגע לפני תחילת משבר הקורונה.
עד לפני שנתיים שימשה כמאמנת שחקנית בקבוצה. בשנתיים האחרונות מאמן את הקבוצה בן זוגה לחיים מילוש ברדיץ, עד לא מכבר עוזר מאמן נבחרת הנשים של ישראל. מילוש, היה בעבר מאמן נבחרת סרביה הנחשבת למעצמת כדורמים. הוא הגיע לישראל בעקבות אהבה. בקרוב, השניים עומדים להתחתן.
מה אנחנו לא יודעים על שונית?
שהחלק השנוא עליה ביותר באימון הוא הקפיצה למים בתחילת האימון. תמיד קר לה, אבל אחרי שתי דקות התחושה הזו עוברת.
שהיא מקפידה מאד על היגיינה אישית. מרבה לשטוף ידיים ואת הגוף. מבחינתה המקום הנקי ביותר הוא הבריכה.
שיש לה פחד גדול מחרקים.
שאין ולו משחק אחד בכל הקריירה שלה רבה השנים שהיא יצאה מרוצה ממנו ב-100%. "גם אם השגנו ניצחון חשוב, אני תמיד מאד ביקורתית כלפי עצמי ומוצאת מה יכולתי לעשות יותר טוב. כשמפסידים, אני תמיד הראשונה עם דמעות".
שעד גיל ,20 לפני ההפסקה מפעילות במשך חמש שנים, כזורקת הפנדלים האיכותית ביותר של ישראל, לא החטיאה אף זריקה! אחרי שובה לסיבוב השני בקריירה שלה היו מקרים בהם החטיאה פנדלים. " לשמחתי, מעולם לא החטאתי פנדל מכריע במשחק".
שהיא לא תתחיל משחק, אם בסיום החימום היא לא הבקיעה שער בזריקה האחרונה שלה.
שהיא טיפוס סגור וקשה מאד לקלף אותה.
שקשה מאד להוציא ממנה דמעות מכאב פיזי. "אבל קל מאד להוציא ממני דמעות על בסיס רגשי. אני מאד אמוציונאלית. הרגש יכול להביא אותי לבכי אבל אני מתעשתת מהר.האמת, שאני מנסה שלא לבכות ליד אנשים אבל קשה לי לשלוט בזה".
שונית לא יכולה לשאת אי צדק ועוולות שעושים בעיקר לילדים. קשה לה מאד לראות אנשים שמקבלים כל דבר כמובן מאליו. כמאמנת של בני נוער היא מתמודדת עם חוסר הערכה של הצעירים לכל מה שהם רק מבקשים. "חשוב לי להקנות לדור העכשווי שעליהם להעריך את הסובבים אותם, את אלה שמשקיעים בהם. לתפיסתי כשאתה מעריך, אתה משקיע יותר. ואז תגיע רחוק יותר".
נוער השפע של ימינו כפי שהיא מגדירה אותו, סובל לדבריה מהרבה יותר משברים. "כל דבר קטן, הופך למשבר. חשוב לי מאד ללמד אותם לעבור את המשברים האלו ואני מסבירה להם שיש דברים הרבה יותר קשים ומורכבים בחיים ועליהם להתייחס לדברים בפרופורציה המתאימה".
שונית, היא השחקנית המבוגרת בנבחרת ישראל ובקבוצתה ביוקנעם. חלק מהבנות המשחקות אתה בשתי המסגרות, הן שחקניות צעירות בגילאי 18-20. הן חניכות שלה בנבחרת הנערות של ישראל אותה היא מאמנת ומשחקות אתה יחד בקבוצה. "אני מעריכה מאד את הבגרות יוצאת הדופן בה ניחנות הבנות האלו. הן יודעות להבחין בין היותן שחקניות בנבחרת שאני מאמנת, לעומת המחויבות המשותפת שלנו יחד כשחקניות נבחרת ישראל ובקבוצה הבוגרת ביוקנעם שם הן חברות שלי ואנחנו עושות הכל ביחד. מדובר באינטראקציה מאתגרת מאד, שונה לחלוטין. אנחנו מבצעות התאמות בכל מסגרת שאנחנו פעילות" היא מפרגנת.
בימים אלו, כשהטורניר הקדם האולימפי לטוקיו, בהשתתפות נבחרת ישראל נדחה לינואר 2021 בגלל מגיפת הקורונה, שונית מתלבטת עם עצמה. לדבריה, אילו הנבחרת היתה זוכה בכרטיס האולימפי לטוקיו, היא היתה ממשיכה לשחק בנבחרת עד למשחקים האולימפיים ופורשת לאחר מכן. בסיטאוציה החדשה שנוצרה, היא חושבת על הפרק הבא בחייה ועל היום שאחרי. בתקופה הקרובה היא אמורה לקבל החלטה אם תמשיך לשחק בנבחרת ישראל או לא.
בהצלחה!
