מאת: הוועד האולימפי בישראל
"בסיום כל תרגיל מוצלח שאני מבצעת אני מרגישה סיפוק עצום מזה שהגוף שלי עמד במאמץ גבוה מאד והצלחתי להפיק מעצמי את המיטב. כשלא כל כך הולך לי, אני מודעת לכך שיש ימים פחות טובים וזה קורה. אני תמיד מסתכלת על חצי הכוס המלאה ואומרת לעצמי: מחר יהיה טוב יותר" כך עדן בלכר (22 וחצי, הפועל גדרות) חברת הסגל האולימפי של ישראל בשחייה אמנותית בתרגיל הדואט עם שלי בובריצקי ובנבחרת הקבוצתית.
עדן גדלה במושב שדמה בישובי גדרות. אמא שלה, סבטלנה בלכר היא מאמנת שחייה אמנותית. עדן החלה לעשות את צעדיה הראשונים בשחייה אמנותית בגיל 8. אמא שלה עבדה במועדון בגדרות, עם הקבוצה התחרותית ורק אחרי ארבע שנים, בהיותה בת 12 היא עברה להתאמן אצלה.
אחותה התאומה אמלי התנסתה גם היא בשחייה אמנותית "אך החליטה שקר לה במים והיא עברה לספורט אחר, רכיבה על סוסים. זה קרה אחרי שבע שנים של שחייה אמנותית, מספרת עדן שנזכרת "שאמא אימנה את שתינו היתה בינינו תחרותיות, אבל זה לא השפיע על מערכת היחסים שלנו כאחיות תאומות. לפני הכל, הקפדנו על ערכי כבוד המשפחה". בגיל 15 הגיעה אמלי לחוות הסוסים במושב. הסוס אוליבר כבש אותה והיא נשאבה לספורט הרכיבה. כיום, היא לומדת ניהול ספורט באטלטנה ג'ורגיה ומשתייכת לקבוצת הרכיבה על סוסים של האוניברסיטה.
עדן עסקה בילדותה, החל מגיל חמש בהתעמלות מכשירים. "הרגשתי פחדים על הקורה ועל המקבילים. תמיד פחדתי ליפול". אחרי מספר שנים עזבה את ההתעמלות והתמקצעה רק בשחייה אמנותית.
עדן נזכרת בימים בהם החלה להתאמן בקבוצה תחת אמא שלה."היו דברים טובים והיו רגעים קשים. לעתים, היו מצבים של חוסר פירגון מצד בנות שחשבו שאני זוכה להקלות. אני זוכרת את הימים בהם אמא היתה צועקת עלי יותר מאשר על האחרות. התרגלתי לזה….כבת למאמנת האימונים הלכו אתנו הביתה אבל אנחנו יודעות להתנהל עם גבולות. במסגרת האימון היא מאמנת לכל דבר ולא אמא. בבית היא אמא. נכון, לפעמים דמות המאמנת משתלטת על דמותה כאמא אבל מיד אנחנו מתעשתות" מספרת עדן.
בתקופת ההסגר בימי הקורונה החוויה היתה שונה. " עבדנו באמצעות אפליקציית ה-ZOOM והייתי במשטר אימונים גבוה. אמא ישבה לי על המוח. היא לא נתנה לי מנוחה ועבדתי קשה מאד ובאינטנסיביות גדולה. גם אם יש רגעי משבר, מה שקורה לעתים רחוקות, אנחנו לוקחות אוויר, נרגעות וכאילו לא היה שום דבר".
יום אימונים טיפוסי של עדן כולל שמונה שעות במים. היא נהנית משילוב מיוחד של ריקוד, מוסיקה ומים. היא רואה בשחייה אמנותית ספורט אלגנטי. זו הדרך שלה להביע תנועתיות עם חיבור למוסיקה ולהרגיש את כל הגוף. כל תרגיל נמשך 4 דקות. מחצית מהזמן בלי לנשום….
ההישגים הטובים ביותר של עדן: בדואט, מקום 18 באליפות העולם (2019) בדרום קוריאה יחד עם חברתה שלי בובריצקי. בתחרות השתתפו צמדים מ-46 מדינות. בנוסף, בתרגיל הקבוצתי סיימה נבחרת ישראל במקום ה-12 באליפות העולם (2019) בדרום קוריאה.
לפני כחודש (במאי) אמורה היתה להתקיים בטוקיו תחרות הקריטריון למשחקים האולימפיים שנדחו לקיץ 2021. התחרות בוטלה בגלל הקורונה. כדי להשיג את הכרטיס לטוקיו בדואט, עדן ושלי צריכות להתברג בין 18 הראשונות. "הפער בינינו לאחרות קטן. אנחנו נעשה את המקסימום כדי לממש את החלום שלנו, לייצג את ישראל במשחקים האולימפיים" אומרת עדן.
מה אנחנו לא יודעים על עדן?
שעסקה בריקוד באלט, ריקוד מודרני ובג'אז עד סוף כתה י"ב. היא פרשה עם גיוסה לצה"ל.
שבתקופת הקורונה "פיתחתי לעצמי תחביב חדש, גלישת גלים. אני עושה את זה פעמיים שלוש בשבוע. לא לוקחת סיכונים".
שהיא חסרת אמונות טפלות.
שהיא אוהבת מאד לישון. "אני לא מוותרת על שנת צהריים. 20 דקות מידי יום. אם לא, היום נהרס לי".
שהיא אוהבת מאד לבשל. כשהיא בבית ולא במחנות אימונים או בתחרויות בחו"ל היא אחראית על הכנת המתוקים.
שהיא אוהבת מאד לצפות בטלוויזיה בענפי הספורט האולימפיים: שחייה, ג'ודו והתעמלות אמנותית שלדבריה : מה שהבנות עושות עם הגוף שלהן זה פלא. הן מגיעות לרמת ביצוע גבוהה מאד וזה מרתק".
עדן וחברותיה חוזרות בימים אלו לשיגרה, אחרי הפסקת הקורונה והכל בהדרגה. המאמנות שאתן לריסה קונין וסבטלנה בלכר וכשהן בחו"ל מצטרפת המאמנת הספרדיה אנה טרז. בשלב זה הן מתאמנות בבריכה במכון וינגייט שלוש שעות ביום ומשלבות חדר אימונים בחדר הכושר שלוש פעמים.
מה הערך המוסף שעדן נהנית ממנו בעצם העיסוק שלה בספורט? "הספורט נותן בגרות ומחייב אותנו לאחריות ומחוייבות גדולה.את תמיד מנסה לתת את ה-100% שלי. צריך לקרות משהו קיצוני כדי שתרגיל לא יצליח.
החשש העיקרי שלנו הוא שהמוסיקה לא תשמע ברור מתחת למים. במקרים שהתרגיל לא מספיק טוב המאמנות נותנות לנו בראש.
יחד עם זאת, מהר מאד אנחנו ממשיכות קדימה ומיד עובדות על תיקונים".
לעדן משפחה תומכת. אביה בעל עסק לאלומיניום לא מגיע בדר"כ לתחרויות. הוא ואחיה תומר, תלמיד תיכון ואחותה התאומה שחיה כיום בארה"ב, מעודדים אותה תמיד מרחוק ומפרגנים לה מאד. "כולם בלב אתי וזה מה שהכי חשוב לי" היא אומרת.
בהצלחה עדן!
