מאת: הוועד האולימפי בישראל
הסייף עידו הרפר (28) חזר לפני יומיים מתחרות בהונגריה היישר לבידוד. בימים הקרובים הוא יצטרך למצוא לעצמו תעסוקה כדי להעביר את הזמן…
עידו, יליד כפר סבא, גילה את הסיוף בהיותו ילד בן 8. הוא ראה באולם הספורט הקרוב לביתו ילדים מסייפים, הציץ והתלהב. החרבות …הקרבות משכו אותו. במקביל הוא גם שיחק כדורסל ובמשך שלוש שנים שילב את שתי הפעילויות. אז מאמן הסיוף אמר לו: "תחליט לכאן או לכאן. ההחלטה היתה מהירה מאד וגם ההורים שלי תמכו בה. הם אמרו לי: תבחר מה שיעשה לך טוב".
סיוף הוא ענף מיוחד. "בקרבות יש הרבה מאד תחכום.יש בזה שילוב של הרבה מאד מרכיבים: פיזיות, טכניקה וטקטיקה. צריך לדעת לנהל קרב.." מסביר עידו ומדגיש: "כדי להיות סייף טוב צריך כשרון לקלוט מצבים במהלך הקרב ולהגיב במהירות גדולה. יש הרבה מאד תחבולות, שהם משהו נרכש שהספורטאי לומד מהלכים מסויימים וחשוב מאד לזהות את היכולות של היריב".
כל קרב מבחינתו של עידו הוא "מלחמה" והוא מוסיף: "לעתים גם מול עצמך… במהלך קרב עוברים עליך דברים פיזיים ומנטליים שיכולים להוציא אותך מהריכוז. גם פעולות פשוטות הופכות להיות מסובכות וקשות. חובה מיד לנטרל את כל הרעשים האלה ולהתרכז רק בביצוע נכון של הפעולות" מסביר עידו שהדירוג הגבוה ביותר שלו במהלך הקריירה היה 20 בעולם, פעמיים דורג במקום ה-5 בגביע העולם ובגראנד פרי ודורג במקום ה-12 באליפות העולם ליחידים. עידו גם שותף למדליית כסף קבוצתית של נבחרת ישראל בגביע העולם.
אחרי אליפות העולם האחרונה שהיתה ביולי האחרון בבודפשט האחרון, כשהבין שלא השיג את הכרטיס למשחקים האולימפיים בטוקיו הוא החל להתלבט עם עצמו האם ימשיך לקמפיין אולימפי נוסף בדרך לפאריז 2024 או יפרוש מפעילות תחרותית. גם כאן, כמו בכל ההחלטות המהותיות שהוא לוקח בחיים, מי שהוא מתייעץ אתה זו אשתו גל, יועצת אירגונית במקצועה. "היא עזרה לי לא להתלבט.היא אמרה לי: תעשה מה שיתן לך הרבה סיפוק ויעשה אותך אדם מאושר. היא דחפה אותי להמשיך ואני כבר עם הפנים קדימה".
בשלב זה של הקריירה, עם ההחלטה להמשיך הלאה הוא גם החליף מאמן. אחרי 14 שנים עם אוהד בלווה הוא עבר להתאמן תחת שרביטו של אלכסנדר איבנוב "כדי לקבל אנרגיות חדשות" הוא מסביר.
עידו, בעל תואר ראשון במנהל עסקים וממשיך בלימודים לתואר שני בתחום זה. הוא מקווה שבעתיד, אחרי שיפרוש מסיוף, יעסוק ביזמות ויוכל להשפיע על אנשים בעולם העסקים.
אחרי הצלחה בתחרות, עידו מתעשת מהר. הוא מודע לכך שלפעמים זה פוגע בו. "אני לא נותן לעצמי זמן להינות מההצלחה שלי וזה לא טוב. עם הזמן אני מבין יותר ויותר שחשוב וצריך להיות שמח, להינות מההצלחה ולהבין מה עשיתי טוב".
בהפסד, "אם ניצח אותי מישהו שהיה טוב ממני אני יודע להעריך את יכולתו ולהתקדם הלאה. אם זו היתה מעידה שלי, אני מרגיש כאב גדול. אני מקציב 24 שעות לכעוס על עצמי, להיות עצבני אבל מיד חוזר לשגרה כי אין ברירה".
שני דברים שאנחנו לא יודעים על עידו:
שכלפי חוץ, הוא מקרין חוסן. מי שמצויים בסביבתו הקרובה מכירים אותו ויודעים שהוא מאד רגיש ולוקח דברים ללב.
שעידו מקפיד מאד על הדברים הקטנים הקשורים בהכנה שלו לתחרות. הדבר החשוב לו מכל זו חולצה מיוחדת בצבע אדום/כתום זוהר אתה הוא מקפיד לסייף תמיד תמיד ביום הראשון של התחרויות. "זה הפריט שנכנס ראשון לתיק ציוד הספורט שאני לוקח לכל תחרות".
בהצלחה בהמשך הדרך!
