מאת: הוועד האולימפי בישראל
לפני כשלושה שבועות, ב-24.3.2020 הודיע הוועד האולימפי הבינלאומי על דחיית המשחקים האולימפיים בטוקיו מיולי הקרוב ליולי 2021. לינוי אשרם, המתעמלת האמנותית, ספורטאית השנה של הוועד האולימפי בישראל לשנת 2019, שנה שלישית ברציפות, היתה בעיצומו של יום אימונים שיגרתי. ההודעה על דחיית המשחקים העכירה את מצב רוחה עד כדי דמעות…
לינוי התעשתה מהר, הרימה ראש והיא עם פנים להמשך הדרך. היום, בעיצומה של מנוחה אקטיבית מאולצת, היא אומרת "אני כבר שבועיים בבית. לא יוצאת. שומרת על ההוראות. אני אצא מחוזקת ממשבר הקורונה.אמשיך לעבוד קשה בשנה הזו כדי שאגיע בקיץ הבא לטוקיו ביכולת המירבית שלי. אינני יכולה להוריד הילוך. המעמד המקצועי שלי והציפיות ממני מחייבים אותי".
גם בימי מיגבלות הקורונה לינוי מתאמנת בבית עפ"י תכנית אימונים מוסדרת הכוללת שני אימונים ביום של מספר שעות כל אחד ואף יורדת למגרש החנייה ומתאמנת עם המכשירים עד כמה שניתן כמובן.
2019 היתה שנה מוצלחת מאד מבחינתה של לינוי, שבחודש הבא ימלאו לה 21. היא זכתה ב-33 מדליות בכל התחרויות בהן השתתפה: 13 מדליות זהב, 13 מדליות כסף ו-7 מדליות ארד. בתחרות החשובה ביותר, אליפות העולם בספטמבר בבאקו היא השיגה 6 מדליות. המדליה החשובה ביותר היתה מדליית הארד בקרב רב (התרגיל האולימפי), מדליה שהעניקה לה את הכרטיס למשחקים האולימפיים בטוקיו, 3 מדליות כסף אישיות בתרגילי האלות, החישוק והסרט ומדליית כסף לישראל כמדינה.
כשלושה חודשים לפני אליפות העולם היא זכתה ב-4 מדליות במשחקים האולימפיים האירופאיים במינסק. היא זכתה במדליית כסף בקרב רב, בשתי מדליות זהב (אלות וכדור) ובמדליית כסף בתרגיל הסרט.
לינוי, גדלה בבית עם אהבה גדולה לספורט. אביה, אורן, איש צבא קבע ואחיה עידן שיחקו כדורגל להנאתם בשעות בפנאי. אמא חדווה, גננת, עסקה בצעירותה בהתעמלות מכשירים, ג'ודו, שחייה וכדורגל. אחותה הבכורה חן לא עוסקת בספורט ואילו אחותה הקטנה הילה (בת 8) עוסקת בהתעמלות אמנותית.
לינוי החלה את דרכה בהתעמלות אמנותית בחוג בבית ספר ליד הבית כשהיתה בת שש וחצי. שנה לאחר מכן עברה למועדון הפועל ראשון לציון.בשלב מסוים היא הרגישה שאין לה רצון להמשיך לעסוק בהתעמלות אמנותית והיא פרשה. אף אחד בבית לא ניסה לשכנע אותה להמשיך. "אמא שלי מאמינה שכל אחד מילדיה צריך לעשות מה שמתאים לו, ומה שהוא מעריך שהכי טוב עבורו. לכל אחד מהאחים שלי, היא הצמידה ביום שיר מיוחד. השיר שהוצמד לי הוא שירה של גלי עטרי: תעשי מה שאת אוהבת, מה שאת חושבת שיהיה לך טוב" היא משתפת אותנו.
חודש בבית הספיק ללינוי והיא נזכרת. "הייתי בדיכאון. הרגשתי שמשהו חסר לי אבל לא ידעתי מה…אחר כך הבנתי שחסרה לי המסגרת המיוחדת של האימונים, היצירתיות והלחץ וחזרתי לפעילות מסודרת". אגב בחודש הפרישה הזה היה השתלבה בחוג שחייה, ומאז ועד היום היא מקפידה לשחות בבריכה לפחות פעמיים שלוש בשבוע להנאה ושיחרור.
בגיל 10 כבר החלה לינוי להתחרות בארץ ובגיל 12 יצאה לראשונה לתחרות בינלאומית בקרואטיה. בתחרות זו היא זכתה במדליה הבינלאומית הראשונה שלה, מדליית ארד בתרגיל הסרט. הוריה היו בלחץ באותה נסיעה. הם דאגו מאד מהעובדה שבתם נסעה לבד לחו"ל בפעם הראשונה… נזכרת לינוי ואומרת שלה דווקא היה כייף גדול.
בהיותה בת 14 היא יצאה כחברת נבחרת הג'וניור הקבוצתית של ישראל לאליפות אירופה באוסטריה והיתה שותפה למקום ה-4 . יחד אתה בנבחרת היו בוגרות ממנה יובל פילו וקרינה ליחבר שהופיעו בנבחרת האולימפית של ישראל בריו 2016.
בהמשך, כעבור שנה ב-2014 עברה לינוי להתחרות בתחרויות האישיות ובאליפות אירופה לנוער שהיתה בבאקו, זכתה בשתי מדליות ארד בתרגילי האלות והסרט והיתה לישראלית הראשונה שזכתה במדליה באליפות אירופה לנוער. באותה שנה ייצגה לינוי את ישראל במשחקים האולימפיים לנוער שהיו בננג'ין,סין. במוקדמות הקרב רב היא דורגה במקום הרביעי ובגמר היא סיימה במקום החמישי. "הארוע הגדול הזה דימה לי את החלום שלי – המשחקים האולימפיים!
הרגשתי מחוייבות יוצאת דופן. אין ספק שזו היתה ההתנסות הגדולה ביותר שחוויתי בתקופת הנוער" היא מציינת.
בגיל 16 כבר השתתפה לינוי בתחרות לבוגרות. זה היה בתחרות בינלאומית במוסקבה בה זכתה במדליית ארד בקרב רב. "התרגשתי מאד. פתאום הייתי על המשטח בחימום ובתחרות עם מתעמלות שהתכוננו למשחקים האולימפיים בריו וראיתי בהן מודל לחיקוי. לשמחתי, הפגנתי קור רוח".
באותה שנה השתתפה לינוי גם באליפות העולם בשטוטגרט, בה הופיעה בשני תרגילים כמתעמלת שלישית של ישראל לצידן של נטע ריבקין וטורי פילנובסקי .
לינוי עובדת קשה מאד. היא מתאמנת בממוצע עשר שעות ביום בעצימות גבוהה. היא שומרת על סדר יום קפדני עם קימה בשש בבוקר. "בסיום יום, אני מתה מעייפות, אבל למחרת קמה כחדשה ליום נוסף של אימונים". ישנם לדבריה ימים שהיא מרגישה שהיא בקצה גבול היכולת, אבל חרף הקושי בעצימות המאמנת שלצידה איילת זוסמן דואגת להוציא אותה מההרגשה הזאת ומרימה אותה כדי שהיא תגיע לביצוע מירבי.
הדבר שהיא הכי אוהבת והכי נהנית ממנו הוא להתחרות. "אני מאד תחרותית, אני אוהבת מאד לתת שואו לקהל שמעודד אותי. אני שומעת את הצעקות מהיציע אבל לא מקשיבה להן. אני צריכה להיות מרוכזת ב-100% בביצוע התרגיל במשך דקה וחצי. לא מרפה לרגע כי ברגע שמשחררים גם מפספסים אלמנטים…אני עובדת באימונים על ניטרול מהסביבה וריכוז מקסימלי במה שאני עושה".
המודל לחיקוי של לינוי היא המתעמלת האמנותית נטע ריבקין שהשתתפה שלוש פעמים במשחקים האולימפיים (רק שלוש מתעמלות בעולם עשו זאת עד כה בהיסטוריה האולימפית ) וזוכה להערכה גדולה בארץ ובעולם. "נטע ואני משוחחות הרבה מאד, אפשר לומר על בסיס קבוע, בעיקר לפני תחרויות גדולות שלי. יש לי הרבה מאד מה ללמוד מהניסיון הבינלאומי הרב שלה. היא מהווה עבורי מקור השראה ומוטיבציה. אני יודעת שהיא רוצה בהצלחתי ונותנת לי את העצות הכי טובות שהיא יכולה".
יחד עם לינוי תופיע במשחקים האולימפיים בטוקיו ניקול זליקמן, חניכתה של אלה סמופאלוב עתירת הניסיון האולימפי (אימנה את נטע ריבקין ואת נבחרת ישראל). "אנחנו חברות טובות מאד. ניקול היא שותפה שלי לדרך ואנחנו עוזרות אחת לשנייה כל הזמן. קיימת תחרות בינינו על המשטח וחשוב לציין שאנחנו מכבדות אחת את השנייה. אפשר לראות שאם אנחנו מופיעות אחת אחרי השנייה בתחרות, תמיד זו שהתחרתה ראשונה מחכה לשנייה בפינת ה- KISS&CRY. אנחנו שמחות בהצלחה אחת של השנייה" אומרת לינוי.
מספר דברים שאנחנו לא יודעים על לינוי אשרם:
שיש לה טקסים מיוחדים שהיא מקפידה לבצע בסמוך ליציאה שלה למשטח התחרות. היא מאמינה בזה…
בתחרות, היא אומרת שמע ישראל שלוש פעמים לפני כל תרגיל: בפעם הראשונה כשהמאמנת שלה איילת מסתכלת לתוך העיניים שלה עמוק עמוק, בפעם השנייה כשהיא נכנסת למשטח, ותמיד היא יוצאת למשטח ברגל ימין ובפעם השלישית כשהיא כבר על המשטח כשהיא ממתינה בפוזת פתיחה לתחילת המוסיקה.
שהיא רואה כל תרגיל אחרי שביצעה בתחרות. "אני חייבת לראות. קודם עם עצמי ואח"כ עם איילת.
אם לא ביצעה תרגיל בדיוק כפי שרצתה היא שותקת בסיום. לא מדברת. מנסה בעצמה להבין מדוע לא הצליחה בביצוע ואח"כ איילת מסבירה לא מה היא ראתה…
שהיא מקפידה להדליק נרות ביום ששי בערב כשהיא בארץ.
שהאדם הכי קרוב לה בחיים זו איילת זוסמן."אין דבר שאיילת לא יודעת עלי. אני סומכת עליה
ב-100%. אני יודעת שהיא כספת. היא לעולם לא תספר לאף אחד דברים שאני לא רוצה שתספר. אנחנו מבינות אחת את השנייה במבטים בעיניים".
שההורים שלה נוסעים לעודד אותה בתחרויות חשובות בהן היא משתתפת מגיל 14. "עצם נוכחותם ביציע מקנה לי בטחון", היא משתפת, אבל חשוב לדעת שעד שלינוי לא מסיימת את התחרות הם מנוטרלים מקשר אתה.
ללינוי קהל מעריצים גדול בארץ ובחו"ל. אנשים עוצרים אותה ברחוב, מבוגרים וילדים כאחד ואומרים לה: "איזה אלופה…..תמשיכי להצליח….מחזיקים לך אצבעות…" ומבקשים סלפי. לינוי נענית לבקשות הרבות בסבלנות רבה ותמיד בחיוך ובחמימות רבה. עד היום לינוי החליפה כבר שלושה דרכונים. במדינות כמו איטליה, ספרד, רוסיה, בולגריה, צרפת ובאזרביג'אן עומדים רבים מחוץ לאולם התחרות ומחכים לפגישה אתה…
ולסיום שאלנו את לינוי: אילו לא היית מתעמלת אמנותית מה היית עושה? "בהיותי בוגרת מגמה ריאלית עם הדגשים על כימיה וביולוגיה הייתי עוסקת במדעים, אבל אני ממש לא חושבת על זה".
בהצלחה!
