מאת: הוועד האולימפי בישראל
ליטסיה בק הגולפאית האולימפית הראשונה של ישראל (ריו 2016, מקום 32 מבין 62 משתתפות) המתאמנת כבר למעלה מעשור בארה"ב, חגגה בשבוע שעבר את יום הולדתה ה-28 בביקור משפחתי קצר בארץ. פגשנו אותה לראיון קצר ושמענו את סיפורה המרתק.
מגיל תשע היא עסקה כמעט בכל ספורט אפשרי: גולף, הרבה טניס, כדורגל לפני תחילת יום הלימודים בבית הספר היסודי כמו גם בכל הפסקה, ותמיד עם הבנים. ההורים לא אהבו כל כך את העיסוק בכדורגל ולא עודדו אותה להמשיך בכיוון הזה. לצד הכדורגל היא שיחקה גם כדורסל וכדוריד והתחרתה באתלטיקה: ריצת 600 מטרים וקפיצה לגובה. היא היתה ילדה תחרותית והשיגה ניצחונות רבים בכל ענף שעסקה.
בהיותה בת 12, השתתפה לטיסיה לראשונה באליפות ישראל בגולף לבוגרות וזכתה במקום הראשון. אז היא היתה צריכה לבחור במה להתמקצע והיא בחרה בגולף, כי יכולה היתה לדבריה, לעסוק בו לבדה בכל רגע שרק היא רוצה ולא זקוקה למישהו שישחק אתה. "בסיום יום הלימודים, נהג האוטובוס שהחזיר אותי מבית הספר היה עוצר ליד מגרשי הגולף של קיסריה ומוריד אותי שם. בערב, אמא שלי ליליאן באה לקחת אותי הביתה. תמיד רציתי להישאר עוד …אמא הציעה לי לישון במגרש…" נזכרת לטיסיה שגדלה בקיסריה.
שנה לאחר מכן, אחרי שהתחרתה מול בנים הבינה שכאן בארץ היא לא תוכל להתקדם. היא נסעה עם אביה לטקסס למומחה גולף שיבחן אותה ויעריך אם אכן טמון בה פוטנציאל מקצועי. כשהמומחה אמר חד משמעית כן, החלה המשפחה לחפש לה את האקדמיה המתאימה ביותר.
היא מצאה את האקדמיה של ניק בוליטרי שגידל את הטניסאיות שארפובה והאחיות ויליאמס. באקדמיה זו טיפחו כישרונות בחמישה ענפי ספורט בינהם הגולף. ארבע שנים, היתה לטיסיה באקדמיה הזו במימון מלא של המשפחה. סדר היום שלה כלל חצי יום ספורט וחצי יום לימודים. "השנה הראשונה בה הייתי לבדי, רחוקה מהמשפחה היתה קשה מאד. הרצון העז שלי להגיע לפסגת הגולף המקצועני גבר על הכל והחלטתי להמשיך הלאה! במהלך השנה הזו סיימתי בתחרויות במקום השני והשלישי. ידעתי שבהמשך אנצח בתחרויות. כך, בתחרות הראשונה שלי בהיותי בת 15 כשהתחלתי לשחק בסבב הגבוה ביותר בנוער התחלת לנשצח" היא משחזרת.
בסוף 2010 היא דורגה ב-TOP5 בנוער בארה"ב ובאירופה. בהמשך נכנסה לסבב הנשים הגבוה ביותר LPGA – חלומה של כל שחקנית גולף (הליגה המקבילה לליגת ה- WNBA, ליגת הנשים המקצוענית בכדורסל החזקה ביותר). פעמיים התברגה ב-TOP10 של הליגה בה משחקות 170 שחקניות המשתתפות בכ-25 תחרויות בממוצע בשנה.
לטיסיה בק, בוגרת אוניברסיטת דיוק בפסיכולוגיה, מאמינה בעצמה והיא בטוחה שיש לה את כל הכישורים להגיע גבוה גבוה בדירוג העולמי. הדירוג הגבוה ביותר שהיא הגיעה עד כה היה המקום ה- 43 והיא שואפת להרבה יותר.
עד יוני הקרוב יש לה את הזמן להשיג את הקריטריון למשחקים האולימפיים בטוקיו כדי לרשום הופעה אולימפית שניה ברציפות. בנקודת הזמן הזו היא מדורגת במקום ה-58 בדירוג האולימפי והיא צריכה להתברג בין ה-50. לדבריה, "בהחלט אפשרי". לטיסיה תיכנס למעגל התחרויות בחודש הבא.
בהיותה כל כך הרבה שנים לבד עם עצמה ועם הספורט היא מודה שהיא לא אוהבת שמשנים לה את סדר היום המאד קפדני שלה. "זו הסיבה שאני באה לביקורים קצרים בארץ, כי זה משבש לי את ההרגלים שלי. כן, כשאני כאן אני קמה בחמש וחצי בבוקר ויוצאת לרוץ ולחדר כושר שאני מאד אוהבת לעבוד בו, שואלים אותי למה אני עושה את זה בחופשתי".
לטיסיה מגדירה עצמה כ"פמינסטית מוצהרת. העצמה נשית חשובה לי מאד. מרגיז אותי כשאני שומעת אנשים אומרים שבנות ספורטאיות צריכות להתלבש יותר סקסי…למה זה יעזור? מה? הבנים מתלבשים סקסי? חשוב שישפטו אותנו הספורטאיות עפ"י היכולות המקצועיות שלנו. אנחנו שוות לכל דבר" כך היא טוענת.
לטיסיה מרגישה עצמה כבר שנים רבות כשגרירה של ישראל בכל פינה בעולם. "אני משתתפת בהרבה מאד אירועים של הקהילה היהודית, בהרבה אירועי התרמה וכששומעים שאני מישראל אני מרגישה שאני שייכת למשפחה היהודית הגדולה בכל העולם. אני פעילה מידי שנה באירועים של אחים לחיים-פעילות חיילים הסובלים מפוסט טראומה. אני נפגשת אתם לשיחות ומלמדת אותם גולף. זה נותן לי המון סיפוק".
לטיסיה חושפת בפנינו מה מתסכל אותה: "שאנשים שואלים אותי איך אני מייצגת את ישראל אם אני חיה בארצות הברית ולא בישראל. הם לא מבינים שאין לי אפשרות להתאמן בישראל. אני יודעת שביום שאסיים את הקריירה הספורטיבית שלי אחזור לישראל –הבית שלי" .
