מאת: הוועד האולימפי בישראל
המתעמל ארטיום דולגופיאט (מכבי ת"א) סגר את שנת 2019 בסיפוק רב. היתה זו עבורו שנה הישגית מוצלחת מאד. הוא זכה במדליית כסף באליפות העולם ובמדליית כסף באליפות אירופה. ארטיום (22 וחצי) השיג כבר את הכרטיס למשחקים האולימפיים בטוקיו 2020 ואת כל כולו הוא משקיע מתוך רצון עז להצליח באירוע הספורט היוקרתי והגדול בתבל.
את ההיכרות הראשונה שלו עם אולם ההתעמלות הוא ערך בהיותו בן שש. הוא היה ילד היפראקטיבי. אביו אולג, שהיה בעצמו מתעמל, כיוון אותו לאולם ההתעמלות. בהיותו בן עשר, כבר זכה ארטיום בתואר אלוף אוקראינה לילדים.
"היחסים בין המאמן למתעמלים באוקראינה היה הרבה יותר קשוח ממה שקורה בישראל, אליה הגעתי ב-2009. למאמן לא קוראים בשמו. קוראים בשמו ובשם אביו כדי לתת כבוד. היה לי מאמן קשוח מאד. לא הרשיתי לעצמי לענות לו….עד שלא ביצעתי את מה שנדרשתי על הצד הטוב ביותר כפי שהמאמן קבע, הוא לא שיחרר אותי הביתה. היה קשה מאד. בכיתי המון. זה בכלל לא עשה רושם על המאמן" הוא נזכר בילדותו.
הוא נזכר גם באימונים בהם המאמן הציב לו מטרה מקצועית שעליו היה לבצע בתוך שעה וחצי. אם לא היה עומד בה, המאמן היה שולח אותו לאימון כושר. "הוא ידע שאני לא אוהב את זה. אהבתי לעשות סאלטות כל היום…"
כשהגיעה משפחת דולגופיאט לישראל היא התמקמה בעיר לוד. חיברו אותו למאמן הלאומי סרגיי ויסבורג, שהוכתר השבוע למאמן השנה לשנת 2019 . בתחילת הדרך, למי שלא יודע, סרגיי היה בא לקחת אותו מביתו לאימון באולם בהדר יוסף והיה מחזיר אותו הביתה.
עם הזמן, עברה משפחתו לגור בראשון לציון והוא הפך עצמאי יותר. הוא עשה דרכו לתל אביב בשני אוטובוסים לכל כיוון מידי יום. לא מעט פעמים היה נרדם במהלך הנסיעה חזרה הביתה בסוף יום האימונים….והיה מפספס את התחנה בה היה אמור לרדת. לא נעים…
"כילד צעיר תמיד חלמתי על המשחקים האולימפיים. כשהגעתי לישראל לא הכרתי את אלכס שטילוב. ידעתי שיש לישראל מתעמל גדול, ופתאום מצאתי את עצמי מתעמל אתו כל יום. אבא שלי אמר לי שאני צריך להיות כמוהו, ובשלב מסויים לעבור אותו", אמר ומיד הוסיף: "אלכס מהווה עבורי השראה גדולה ומודל לחיקוי. הוא היה לי כאח גדול שתמיד רצה ותמיד רוצה לעזור לי. גם היום, הוא תורם לי רבות מניסיונו הרב. הוא מסתכל על הביצועים שלי, ונותן לי טיפים חשובים. לזכותו פער של עשר שנים של ניסיון בינלאומי גדול מאד, ואני מעריך ומוקיר את עזרתו. באליפות העולם השנה, כשזכיתי במדליית הכסף בתרגיל הקרקע שמעתי את אלכס מעודד אותי מהקהל".
ארטיום הוא בחור צנוע. בחור שקט ותמיד מרוצה…. אף פעם לא כועס. הוא מרגיש שיש ממנו ציפיות גבוהות לקראת טוקיו. "אני לא אוהב שאומרים לי: אתה תזכה במדליה בטוקיו. אני הרי יודע שיש עוד לפחות 15-20 מתעמלים שכל אחד מהם רוצה ובוודאי יכול לזכות במדליה. מה שאני עושה הוא, שאני מנטרל את עצמי בכל מה שלא קשור לעשייה שלי, ואני חושב רק איך אני עושה את הכי טוב שלי. זה מתחיל בלילה לפני התחרות שאני מבצע לעצמי סימולציה של התרגילים. באולם עצמו, אני לא מסתכל סביבי לא מקשיב לאף אחד. אני זז לאיזו פינה, מתרכז בעצמי ובמה מוטל עלי לעשות. אני עובד על אוטומט כי במהלך השבוע האחרון של התחרות ביצעתי אלפי פעמים את האלמנטים של התרגיל.
כ-200 ימים לפני המשחקים האולימפיים, ארטיום עובד קשה על תרגיל קרקע חדש. במארס, הוא מתכנן להציג אותו לראשונה בתחרות. התחרות החשובה מבחינתו והחזקה ביותר בדרך לטוקיו תהיה אליפות אירופה שתתקיים במאי בבאקו.
אנחנו נעקוב ונחזיק לך ארטיום אצבעות להצלחה!
