"ראיון השבוע": עם גולשת הגלים ענת לליאור

מאת: הוועד האולימפי בישראל

"עד עכשיו אני לא מאמינה שאני שם בטוקיו…. אמרו לי שהחיים משתנים אחרי השגת הקריטריון. אני לא מרגישה ככה. עכשיו אני בפני מטרה חדשה בחיים. השאיפה שלי: ליהנות ולעשות את הכי טוב שאני יכולה" כך, ענת ליליאור, חיילת תל אביבית בת 19, גולשת גלים שקבעה בספטמבר האחרון בתחרות ביפן, את הקריטריון למשחקים האולימפיים בטוקיו 2020. מדובר בענף חדש שנכנס לתכנית התחרויות במשחקים האולימפיים.

ענת החלה לגלוש כבר בגיל חמש. מה הפלא? משפחתה גרה מרחק הליכה מחוף הים בתל אביב. היא גדלה בבית בו העיסוק בספורט היה חלק משמעותי מאד בשגרת החיים. היא עסקה בשחייה, כדורסל, כדוריד וקארטה אבל תמיד נמשכה לגלישת גלים, שבעיניה אינה רק ספורט אלא תרבות. היא אוהבת את האנשים העוסקים בענף. הגלישה "משרה עלי רוגע ונותנת לי עצמאות. אני לבד בים וחייבת להיות חדה בקבלת החלטות".

בילדותה היא מודה, פחדה מגלים גבוהים. כשגדלה מעט יצאה לתחרות במקסיקו ואז "הבנתי מה זה כוח. נפלתי, והגל החזיק אותי כ-20 שניות שנראו עבורי נצח. זה היה מאד מפחיד. כשיצאתי מהמצב הזה נלחצתי מאד. רק אחרי שקלטתי מה עברתי התחלתי להירגע. אני מודעת לכך שיכולים להיות מצבים גרועים יותר. אנשים מתמודדים עם המצבים המיוחדים האלו, וגם אני כמובן מתמודדת" אומרת ענת.

עד כמה גלישת גלים הוא ספורט מסוכן אנחנו למדים מכך שלאחרונה היתה באוסטרליה, ליוו מצילים את התחרות בה השתתפה כדי לוודא שבסביבת הגלישה אין כרישים…

המוטו של ענת: היא מאמינה שכשנופלים, לא חשוב איך נופלים. מה שחשוב בעיניה הוא איך קמים. היא מנהלת יומן בו היא כותבת הכל. על רגעים של הצלחה ועל רגעים של נפילה. הכתיבה עושה לה טוב.

בגילוי לב ענת מודה שלא חשבה ולא חלמה שתגיע למשחקים האולימפיים בטוקיו. "זה לא נראה לי בכלל כאפשרות. לא חשבתי על התוצאה. עשיתי מה שאני אוהבת לעשות והצליח לי. אני רוצה להראות את הצד הטוב של הגלישה. להראות כמה זה מקצועי, בדיוק כמו כל ספורט אחר. אם אתם לא אוהבים את זה, אל תעסקו בזה….אבל אני מציעה לכל אחד לנסות …."

מה אנחנו לא יודעים על ענת? שני דברים: האחד, שהיא מאד אוהבת לאכול, ובעיקר לחם מחמצת מעשה ידיה של אמא שלה אבל היא משתדלת לשמור על משקל והיא מוותרת.

השני, שהיא אוהבת לצייר דמויות מצחיקות. אמא שלה עוסקת באומנות והיא למדה שלדמיון אין אופק. השמיים יכולים להיות סגולים והדשא לא תמיד ירוק…אז פעם בשבוע היא "מתפרעת" בציורים.

בהצלחה!