יגאל כרמי, יו"ר הוועד האולימפי בישראל: "הוועד האולימפי בישראל רואה בהנצחת י"א חללי מינכן ומורשתם נדבך מרכזי במהותו ובתפקידו"

מאת: הוועד האולימפי בישראל

"הוועד האולימפי בישראל רואה בהנצחת י"א חללי מינכן ומורשתם נדבך מרכזי במהותו ובתפקידו.
אתם חלק בלתי נפרד מהמשפחה המורחבת שלנו, סיפורם מונצח במוזיאון שלנו, החוויה האולימפית, ספורטאינו מאז ועד היום, נושאים אתם את זכרם וערב יציאת המשלחת למשחקים האולימפיים, אנו מקיימים טקס התייחדות עם זכרם.
במשחקי טוקיו 2020 שיתקיימו בשנה הבאה, נזכור ונזכיר את יקיריכם שיצאו למשחקים האולימפיים ולא זכו לסיימם"- כך יגאל כרמי יו"ר הוועד האולימפי בישראל שפתח הערב את הטקס ה-48 לזכר י"א חללי מינכן שהתקיים באנדרטה לזכרם בתל אביב, בהשתתפות כ-100 אנשים בלבד בגלל מיגבלות הקורונה.

כרמי הוסיף: "במשחקי טוקיו בקיץ 2020 חשבנו לקיים שני אירועי זיכרון. האחד האירוע המסורתי של משלחת ישראל והשני, אירוע זיכרון של הוועד האולימפי הבינלאומי.
ההכנות לאירוע שלנו כבר היו בעיצומן ובאשר לאירוע של הוועד האולימפי הבינלאומי, נפגשנו אילנה רומנו, אנקי שפיצר ואנוכי, עם נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי וצוותו ודנו בדרך הנצחת הספורטאים שלנו במשחקים האולימפיים בטוקיו.
כתמיד נרתם דוקטור תומאס באך למשימה אך לצערנו, דחיית המשחקים משום מגפת הקורונה, דחתה בין יתר הדברים גם את טקסי הזיכרון. אני בטוח שבמשחקי טוקיו 2020, שיתקיימו בקיץ הבא נקיים את הטקסים. באשר למתכונת שלהם? היא תקבע בהתאם להנחיות שיהיו תקפות באותה עת". שר התרבות והספורט חילי ספורט אמור היה להשתתף בטקס אך נבצר ממנו, שכן הוא נכנס לבידוד.

השר חיליק טרופר העביר לנו את דבריו: היום, לפני ארבעים ושמונה שנים התחולל שבר, שגם השנים הרבות שעברו לא איחו אותו. מחבלים שחדרו לכפר האולימפי במינכן רצחו אחד עשר ספורטאים ומאמנים ישראליים. ראשית, מדובר בשבר אישי בקרב משפחותיהם של י"א חללי מינכן, שדבר כבר לא ימלא את החלל שנפער בקרבם. מדובר גם בשבר לאומי ועולמי. באותו בוקר בספטמבר 1972 גם הספורט, בתצורתו האופטימלית והגבוהה, בדמות אירוע השיא – המשחקים האולימפיים, זוהם על ידי טרוריסטים איומים. זוהם גם על ידי חדירת המוות והשכול אל תוך הכפר האולימפי וגם על ידי האדישות היחסית בה האירוע נתקל בדעת הקהל העולמית, באותם ימים וגם במשך שנים רבות לאחר מכן.

ספורט שהיה לכאורה אקס טריטוריה הפך להיות חלק ממעגל הדמים. הרשלנות באבטחה ואז בפעולת החילוץ הכושלת, הניסיון העלוב לדחוק את הפיגוע מעל סדר היום במהירות כדי שלא יפריע להמשך החגיגה והתחרויות וגם ההתעלמות של הוועד האולימפי הבינלאומי מהאירוע במשך שנים רבות הוסיפו חטא על פשע. י"א חללי מינכן הם סמל לכל היפה והטוב שיש באדם ובחיים. מותם באמצע אירוע השיא של הספורט העולמי הוא תזכורת שאין מחסום בפני הטרור, ואל מולו יש להצדיק את החיים. בדרך בה חיו החללים – בשאפתנות, במקצועיות ובערכיות, ובדרך בה ממשיכים משפחותיהם לפעול יש משום ביטוי לכוח החיים ולתשובה שלנו כי לעולם לא נוותר. לא על ארצנו וריבונותנו ולא על היותנו חלק ממשפחת העמים, בכל התחומים, גם בתחום הספורט.
לאנקי שפיצר, אילנה רומנו והוועד האולימפי בישראל שנטלו על עצמם להוביל במחויבות עמוקה את זיכרון חברי המשלחת אני מבקש לומר תודה עמוקה. על שהתעקשו עד אשר הצליחו במשחקים האולימפיים האחרונים להביא לראשונה לקיומו של טקס רשמי על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי בכפר האולימפי אחרי עשרות שנים של מאבק עיקש וצודק.

לכלל משפחות החללים אני מבקש לומר – לא נשכח. גם אחרי ארבעים ושמונה שנים יקירכם בליבנו. הם היו שליחים שלנו שם על אדמת גרמניה וישראל אינה שוכחת את בניה.

אילנה רומנו אלמנתו של יוסף רומנו ז"ל אמרה:
“מי האמין שתהיה לנו שנה כל כך מסובכת וקשה, שתשנה סדרי עולם ובמיוחד לספורטאי ישראל שרצו להגיע בשיאם כדי להשתתף במשחקים האולימפיים בטוקיו. שבוע לפני הנסיעה למינכן הוזמנו המשפחות להצטרף למשלחת לשבוע אימונים שלהם במכון וינגייט. הם ידעו שזו תהיה נסיעה משמעותית, במסגרתה יוכיחו שהאומה שלנו קמה לתקומה ותחזור לצעוד על אדמת גרמניה. לא ידענו שלמעשה החלה הספירה לאחור לפרידה של אהובינו שלא שבו.
לפתע, השנה, זו הייתה מחשבה די מוזרה כי נקיים אירוע זיכרון מצומצם אחרי 48 שנים אינטנסיביות של מאבקים והנצחות. גם במצב מורכב זה, נדהמנו לגלות עוצמות אדירות של אזכור. אחת מהיוזמות הללו הייתה של מפקד חיל האוויר האלוף עמיקם נורקין שביצע מטס הצדעה לזכרם של יקירינו.
כשחשבנו שנסגרה הדלת, נפתח חלון. אנו מאחלים הצלחה לספורטאי ישראל בטוקיו, מי יתן ותגיעו לשיאים חדשים. ורוצים לומר תודה לכל מי שעזר לכך שקיימנו את הטקס במסגרת המגבלות, אנו אוהבים אתכם ומודים לכם”.

נציגי הספורטאים האולימפיים העכשוויים היו הגולש שחר צוברי, שבירך בשם ספורטאי ישראל, והמתעמלות האמנותית ניקול זליקמן.
צוברי אמרי בדבריו: "בשלוש הפעמים שייצגתי את ישראל במשחקים האולימפיים, בהם היה לי הכבוד לשאת את דגל ישראל, בטקס הפתיחה של המשחקים בלונדון 2012 , נחשפתי לאווירה שלא חוויתי מעולם.
אווירה של שיוויון בין העמים, אחווה ואחדות. כמוני, 11 ספורטאים, מאמנים ושופטים ישראלים הגיעו לפני 48 שנים לכפר האולימפי במינכן, כדי להשתתף במשחקים האולימפיים המגשרים בין העמים, המנטרלים שינאה, חילוקי דעות, מלחמות, ומעמידים את בריאות הנפש והגוף לאורו של לפיד שלא אמור להיכבות. באותן שעות ארורות, בכפר האולימפי במינכן 1972, ניסו טרוריסטים לחבל באווירה מיוחדת זו. טרוריסטים אלו הגיעו במיוחד כדי לרצוח אותנו, כי אנחנו ישראלים!

ב-5 בספטמבר 1972, על אדמת מינכן, כבה אורו של הלפיד האולימפי. מה שגרם לכאב גדול למשפחות, לספורטאים ולאומה כולה וגרם לצלקת חרוטה לעד בהיסטוריה של עם ישראל והעולם כולו.
אך למרות הצלקת, הם לא הצליחו לשבור את הרוח הישראלית. את רוח הספורטאים הם לא הצליחו לרצוח! בימים אלו של חוסר ודאות, אנו ספורטאי ישראל נמשיך לצעוד בטקסי הפתיחה והסיום של המשחקים האולימפיים בגאווה גדולה.

אנו מבטיחים לעשות הכל על מנת לשמר את זכר י"א חללי מינכן. נמשיך לשאת בגאווה את דגל ישראל ונמשיך לשמור על הלפיד האולימפי בוער. בשבילם…… לזכרם!"

יורג ולנדי הממונה על שגרירות גרמניה בישראל אמר בדבריו: “עוד לא נולדתי אז כשהאירוע התרחש. למדתי על הטבח במינכן בבתי ספר, או בסרטים דוקומנטריים והרצח זיעזע אותי, ולמען האמת הוא עדיין מזעזע אותי עד היום כאדם שנולד אחרי 1972, אבל גם לעם הגרמני.
זה בלתי נסבל, זה מבייש שרק 27 שנים אחרי השואה אזרחים יהודים נרצחו שוב על אדמת גרמניה. "אני זוכר איך זה בילבל אותי כשלמדתי שהמשחקים האולימפיים פשוט המשיכו אחרי מה שקרה. לרמה מסוימת אני מבין, אני רואה שיש היגיון כלשהו לא להיכנע לטרור. בכל אופן, היו לי ועדיין יש לי קושי להבין זאת. המתקפה היא אחד מהרגעים הקודרים ביותר בגרנמיה של אחרי המלחמה, לכן זה חשוב שנזכר, שלא נשכח, ושנעביר הלאה הרצאות על העבר הזה לילדינו.

עלינו להנציח זאת וללמוד מהעבר. לאירועים כאלה של רצחנות ואנטישמיות אסור להישנות”.תודה לכל השותפים הנאמנים שלנו לקיום הטקס מזה שנים רבות: רשות הספורט העירונית ומנהל קהילה בעיריית תל אביב יפו, שבט החורש של הצופים ולהקת צופי תל אביב.

צילומים: עמית שיסל