נאומו של יו"ר הוועד האולימפי בישראל – יגאל כרמי
משפחות הי"א לדורותיהם
מר יורג וולנדי, שגרירות גרמניה בישראל
הנהלת הועד האולימפי בישראל
ספורטאים אולימפיים
ספורטאים ואורחים יקרים
בפתח דברי, ברצוני לציין ששר הספורט החדש מר חילי טרופר שם לעצמו כמטרה להשתתף בטקס זה אך לצערנו, נכנס השבוע לבידוד. אני יודע שהשר ימצא הזדמנויות נוספות וישתף את הציבור בחשיבות הרבה שהוא רואה בזיכרון ובמורשת הי"א.
השנה, כמיידי שנה, אנו מתכנסים כאן, ליד האנדרטה, כדי לציין את רצח אחד עשר ספורטאינו בעת המשחקים האולימפיים במינכן, ספטמבר 1972. 48 שנים עברו מאז ותחושות העצב, האובדן הנורא והכעס על רצח חפים מפשע בעת קיום המשחקים האולימפיים פועמות בקרב המשפחות, משפחת הספורט הישראלי והציבוריות הישראלית.
המשפחות ואנו שמנו לעצמנו מטרה למנוע מאבק הזמן להשכיח את האירוע ולהתמיד בהנצחת יקירנו. בשמונה עשר באוגוסט שנה זו ביצע חיל האויר הישראלי מטס הצדעה מעל שדה התעופה במינכן בו הסתיים האירוע הטרגי. יחד עם חיל האויר הישראלי השתתף גם מטס של חיל האויר הגרמני. זה המקום להודות למפקד חיל האויר ולצבא ההגנה לישראל על המחווה יוצאת הדופן שתרמה רבות לשמירת זיכרון האירוע, הן בקרב חיל האויר הישראלי והן בקרב הציבור בארץ ובגרמניה.
ובאשר לזירה הבינלאומית. במשחקי טוקיו בקיץ 2020 חשבנו לקיים שני אירועי זיכרון. האחד האירוע המסורתי של משלחת ישראל והשני, אירוע זיכרון של הועד האולימפי הבינלאומי. ההכנות לאירוע שלנו כבר היו בעיצומן ובאשר לאירוע של הועד האולימפי הבינלאומי, נפגשנו אילנה, הנקי ואנוכי, עם נשיא הוועד האולימפי וצוותו ודנו בדרך הנצחת הספורטאים שלנו באולימפיאדת טוקיו. כתמיד נרתם דוקטור באך למשימה אך לצערנו, דחית המשחקים משום מגפת הקורונה, דחתה בין יתר הדברים גם את טקסי הזיכרון.
אני בטוח שבמשחקי טוקיו 2020, שיתקיימו בשנה הבאה נקיים את הטקסים. באשר למתכונת שלהם? היא תקבע בהתאם להנחיות שיהיו תקפות באותה עת.
משפחות יקרות. הוועד האולימפי בישראל רואה בהנצחת הי"א ומורשתם נדבך מרכזי במהותו ובתפקידו. אתם חלק בלתי נפרד מהמשפחה המורחבת שלנו, סיפורם מונצח במוזיאון שלנו, החוויה האולימפית, ספורטאינו מאז ועד היום, נושאים אתם את זכרם וערב יציאת המשלחת למשחקים האולימפיים, אנו מקיימים טקס התייחדות עם זכרם. במשחקי טוקיו 2020 שיתקיימו בשנה הבאה, נזכור ונזכיר את יקיריכם שיצאו למשחקים האולימפיים ולא זכו לסיימם.
יהי זכרם ברוך
נאומו של שר התרבות והספורט חילי טרופר
היום, לפני ארבעים ושמונה שנים התחולל שבר, שגם השנים הרבות שעברו לא איחו אותו. מחבלים שחדרו לכפר האולימפי במינכן רצחו אחד עשר ספורטאים ומאמנים ישראליים. ראשית, מדובר בשבר אישי בקרב משפחותיהם של יא חללי מינכן, שדבר כבר לא ימלא את החלל שנפער בקרבם.
אך מדובר גם בשבר לאומי ועולמי. באותו בוקר בספטמבר 1972 גם הספורט, בתצורתו האופטימלית והגבוהה, בדמות אירוע השיא – המשחקים האולימפיים, זוהם על ידי טרוריסטים איומים. זוהם גם על ידי חדירת המוות והשכול אל תוך הכפר האולימפי וגם על ידי האדישות היחסית בה האירוע נתקל בדעת הקהל העולמית, באותם ימים וגם במשך שנים רבות לאחר מכן.
ספורט שהיה לכאורה אקס טריטוריה הפך להיות חלק ממעגל הדמים. הרשלנות באבטחה ואז בפעולת החילוץ הכושלת, הניסיון העלוב לדחוק את הפיגוע מעל סדר היום במהירות כדי שלא יפריע להמשך החגיגה והתחרויות וגם ההתעלמות של הוועד האולימפי הבינלאומי מהאירוע במשך שנים רבות הוסיפו חטא על פשע.
טוב שהייתה חבורה של אנשים שלא ויתרו. משפחות החללים יחד עם אנשי הוועד האולימפי הישראלי התעקשו לזכור ולהזכיר – לציבור הישראלי ולעולם כולו את שאירע במינכן.
י"א חללי מינכן הם סמל לכל היפה והטוב שיש באדם ובחיים. דוד ברגר, יוסף גויטפרונד, משה ויינברג, אליעזר חלפין, מרק סלאבין, זאב פרידמן, יוסף רומנו, קהת שור, אנדריי שפיצר, עמיצור שפירא ויעקב שפירנגר סימלו ומסמלים גם היום את השאיפה למצוינות, את החברות, את האומץ, את ההקרבה, את הרוח האנושית ואת הערבות ההדדית.
מותם באמצע אירוע השיא של הספורט העולמי הוא תזכורת שאין מחסום בפני הטרור, ואל מולו יש להצדיק את החיים. בדרך בה חיו החללים – בשאפתנות, במקצועיות ובערכיות, ובדרך בה ממשיכים משפחותיהם לפעול יש משום ביטוי לכוח החיים ולתשובה שלנו כי לעולם לא נוותר. לא על ארצנו וריבונותנו ולא על היותנו חלק ממשפחת העמים, בכל התחומים, גם בתחום הספורט.
לאנקי שפיצר, אילנה רומנו והוועד האולימפי שנטלו על עצמם להוביל במחויבות עמוקה את זיכרון חברי המשלחת אני מבקש לומר תודה עמוקה. על שהתעקשו עד אשר הצליחו במשחקים האולימפיים האחרונים להביא לראשונה לקיומו של טקס רשמי על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי בכפר האולימפי אחרי עשרות שנים של מאבק עיקש וצודק.
לכלל משפחות החללים אני מבקש לומר – לא נשכח. גם אחרי ארבעים ושמונה שנים יקירכם בליבנו. הם היו שליחים שלנו שם על אדמת גרמניה וישראל אינה שוכחת את בניה.
יהי זכרם ברוך
בשם הספורטאים – נאומו של הגולש שחר צוברי
שלום רב לכולם,
בשלוש הפעמים שייצגתי את ישראל במשחקים האולימפיים, בהם היה לי הכבוד לשאת את דגל ישראל, בטקס הפתיחה של המשחקים בלונדון 2012 , נחשפתי לאווירה שלא חוויתי מעולם. אווירה של שיוויון בין העמים, אחווה ואחדות.
כמוני, 11 ספורטאים, מאמנים ושופטים ישראלים הגיעו לפני 48 שנים לכפר האולימפי במינכן, כדי להשתתף במשחקים האולימפיים המגשרים בין העמים, המנטרלים שינאה, חילוקי דעות, מלחמות, ומעמידים את בריאות הנפש והגוף לאורו של לפיד שלא אמור להיכבות.
באותן שעות ארורות, בכפר האולימפי במינכן 1972, ניסו טרוריסטים לחבל באווירה מיוחדת זו. טרוריסטים אלו הגיעו במיוחד כדי לרצוח אותנו, כי אנחנו ישראלים!
ב-5 בספטמבר 1972, על אדמת מינכן, כבה אורו של הלפיד האולימפי. מה שגרם לכאב גדול למשפחות, לספורטאים ולאומה כולה וגרם לצלקת חרוטה לעד בהיסטוריה של עם ישראל והעולם כולו.
אך למרות הצלקת, הם לא הצליחו לשבור את הרוח הישראלית.
את רוח הספורטאים הם לא הצליחו לרצוח!
בימים אלו של חוסר ודאות, אנו ספורטאי ישראל נמשיך לצעוד בטקסי הפתיחה והסיום של המשחקים האולימפיים בגאווה גדולה. אנו מבטיחים לעשות הכל על מנת לשמר את זכר י"א חללי מינכן.
נמשיך לשאת בגאווה את דגל ישראל ונמשיך לשמור על הלפיד האולימפי בוער. בשבילם…… לזכרם!
נאום בשם המשפחות – הגב' אילנה רומנו
מכובדי כולם משפחות יקרות
את הטקס שקיימנו כאן ברחבה לפני שנה בדיוק, סיימנו בברכת שנה טובה וציפייה לטוקיו 2020.
מי האמין ,שתהיה לנו שנה כל כך מסובכת וקשה שתשנה סדרי עולם.
ובמיוחד לספורטאי ישראל, שהכינו את עצמם כל כך הרבה שנים כדי להגיע בשיאם להשתתף במשחקים האולימפיים בטוקיו.
אני זוכרת, שבוע לפני הנסיעה של משלחת ישראל למינכן,
בצעד חריג ויוצא דופן, הוזמנו המשפחות להצטרף למשלחת לשבוע האימונים שלהם במכון ויינגייט.
היינו באופוריה מהאפשרות להיות ביחד ולהיות שותפים להתרגשות והאוירה. כולנו שמחנו שהספירה לאחור החלה הספירה לאחור לקראת פתיחת המשחקים, לקראת שיאים של התרגשות ולרגע בו יצעדו יקירנו , חברי המשלחת האולימפית הישראלית.
הם ידעו ונשאו בגאווה את המשימה הגדולה הנוספת שעל כתפיהם. הם ידעו ,שמעבר לשיאים האישיים שלהם, הם מייצגים את כוחה של אומה שלמה. אומה שקמה לתקומה, חוזרת לצעוד על אדמת גרמניה.
ערב לפני הנסיעה החבר׳ה של האתלטיקה הכבדה התארחו בבתינו. הרמנו כוסית ולמחרת, ליוונו אותם לשדה התעופה לחיבוק וצילומים אחרונים כשהם מאושרים ושמחים.
אנחנו המשפחות, לא תארנו לעצמינו שלמעשה החלה הספירה לאחור של הפרידה הכואבת של חיינו. אהובינו לא שבו.48 שנים של זיכרון, פעיל ונושם עם הרבה שיאים. נדמה היה לנו, כי בשל הנסיבות, השנה, הזיכרון יהיה יום זיכרון פרטי מצומצם ואישי. הייתה זו מחשבה דיי מוזרה אחרי 48 שנים מאד אינטנסיביות של מאבקים, הנצחות, אזכרות ואיזכורים.
בריו, התקיים לראשונה הטקס שיזם הועד האולימפי הבינלאומי , וכמובן שחיכינו בהתרגשות לראות כיצד השיא הזה ממשיך לשאת פירות!?
כיצד הזיכרון הזה יבוא לידי ביטוי באולימפיאדת טוקיו.
ולמרות, שהעולם עצר מלכת, כמעט בכל תחום אפשרי, נדהמנו לגלות עוצמות אדירות של איזכור. גם במצב מורכב זה העולם לא ויתר על הזיכרון.
אחת ההפתעות הגדולות הייתה של מפקד חיל האויר, האלוף עמיקם נורקין , שהזמין אותנו אליו וסיפר לנו על מטס ההצדעה והזיכרון, שבו יטוסו מפקד חיל האויר הישראלי ומפקד חיל האויר הגרמני על צוותם
למתן כבוד לחללי דכאו ו- 11 הספורטאים. הם לא שכחו גם את יקירינו. הם טסו מעל שדה התעופה ליד הכפר האולימפי וביקרו באתר ההנצחה (המוזיאון) כשחשבנו שנסגרה דלת…נפתח חלון. אכן רבותי, הכבוד הזה מגיע להם.
נוסף על כך, התקיים מרוץ אופניים מהכפר האולימפי לשדה התעופה שיזמה הקונסוליה הישראלית בגרמניה תוך שיתוף פעולה פורה של עוד הרבה גופים כמו סגנית יו״ר הועד האולימפי הגרמני, קרן היסוד , מכבי גרמניה, ספורטאים ושמעתי שאפילו היו נציגי המארינס האמריקאי. זהו איזכור חובק עולם.
התקשורת הישראלית והבינלאומית תמכה והזכירה חרף השנים הרבות. את האסון הזה העולם לא ישכח! לדראון עולם.
לאחרונה, שמענו מפי יו״ר הועד האולימפי הבינלאומי שאולימפיאדת טוקיו 2021 תתקיים. אנו מאחלים לספורטאי ישראל הצלחה, מי יתן שתגיעו לשיאים שהתכוונתם להם ב 2020. ואולי אפילו יותר…
אנו חווים תודה גדולה לועד האולימפי הישראלי, שהתעקש בימים טרופים אלו לקיים את הטקס ולא לחרוג מהמסורת לזיכרם של בניו. אנחנו אוהבים אתכם, ומודים לכם.
כמובן שהטקס הזה לא היה מתקיים ללא מחלקת הספורט במשרד החינוך, עיריית תל אביב יפו , מרחב מזרח ניהול קהילתי. שבט צופי החורש במתכונתו המצומצמת, להקת צופי תל אביב המוכשרת שתמיד מרגשת אותנו.
תודה רבה למר יורגן ואלאנדי סגן שגרירת גרמניה בישראל. תודה רבה לשר התרבות והספורט מר חיליק טרופר על דבריו.
ותודה לכל מי שהשתתף בטקס באופן וירטואלי בעזרת הפייסבוק.
שנדע ימים יפים מאלה.
שנה טובה ומבורכת.
