"הרגע ששינה את חיי" עם השחיין גרשון שפע

מאת: הוועד האולימפי בישראל

"הייתי נער בן 17 ושלושה חודשים כששמי בשחייה הישראלית ובספורט בכלל הלך לפני. היה ברור שאני נוסע למשחקים האולימפיים ברומא 1960. היום במבט של 61 שנים לאחור, אני אומר בצורה הכי ברורה: לא היו צריכים לשלוח אותי לשם. זה היה גדול עלי בכמה מידות. לא הייתי בשל לזה", מצהיר השחיין האולימפי גרשון שפע (78) שמאחוריו שלוש הופעות במשחקים האולימפיים: רומא 1960, טוקיו 1964 ומקסיקו 1968.

גרשון נולד בקיבוץ גבעת חיים (עוד לפני הפילוג) ובגיל תשע עברה המשפחה לגבעת חיים איחוד. שנה לאחר הגעת המשפחה לקיבוץ החדש היתה במקום בריכה מודרנית שהוקמה במקביל להקמת הבתים לחברי הקיבוץ ולחדר האוכל.
אביו פינדה שפע ז"ל, שנהרג בגיל 88 וחצי בתאונת דרכים בצומת בין שתי הגבעות, היה אבי הספורט של גבעת חיים ובאזור עמק חפר כולו. בגבעת חיים היו קבוצות ספורט מצטיינות בכדורגל, בכדורסל, בכדורמים ובאתלטיקה. פינדה היה האיש שייסד גם את השחייה במקום עוד בנחל אלכסנדר שהיה נקי יותר… הבריכה המודרנית הראשונה בהתיישבות העובדת היתה זו של גבעת חיים.

גרשון שפע נזרק למים כבר בגיל חמש, בבריכה הישנה. אביו לימד את כל הילדים שחייה טכנית נכונה והיה המאמן שלו. לא כל הילדים הגיעו להיות שחיינים הישגיים שהמשיכו לשחייה התחרותית."אני שחיתי בעיקר בזכות אבי ז"ל אבל עוד יותר בזכות אחי ראובן שנפר שבגיל 12 כבר היה כישרון גדול, כישרון שחייה אמיתי הרבה לפני. הוא היה אלוף ישראל כמעט בכל סגנון. הוא אמור היה לייצג את ישראל במשחקים האולימפיים במלבורן 1956 אבל, בהיותו חייל קרבי, מלחמת סיני קטעה לו את הקריירה ואת החלום האולימפי שלו נגוז" נזכר גרשון.
גרשון היה תמיד האח של… הסביבה המקצועית אמרה "הוא בטח יגיע רחוק" הוא נזכר. יחד עם זאת עד גיל 15 לא ראו אצלו סימנים מובהקים שעתידו לפניו כי הוא לא צמח לגובה. את קיץ 1958 לעולם גרשון לא ישכח. הוא שיפר את ההישג האישי שלו ב-200 מטרים חזה ב-11 שניות!! ומאז (גיל 15) החלו קפיצות מהותיות בהתקדמות המקצועית שלו והוא התקרב ליכולות של אחיו ראובן שהחליט להתמקצע בכדורמים ובכדורסל והחליט לקחת את גרשון תחת חסותו כשהפך להיות מאמנו האישי. "זה היה יוצא דופן בימים ההם שלשחיין יש מאמן אישי. ראובן טיפח אותי והתגאה מאד בזה שהוא מאמן אותי ואני שובר שיאים".
"הפכתי להיות דמות מוכרת בזכות עצמי. אני חייב לציין שבזמנו, לפני עשרות שנים, היה איזון תקשורתי גדול בין ענפי הספורט האולימפיים לכדורגל והכדורסל. הענפים האולימפיים זכו להרבה יותר פירגון והתייחסות מאשר היום", מציין גרשון המסביר מדוע לדעתו לא היו צריכים לשלוח אותו למשחקים האולימפיים.

"קבעתי את המינימום למשחקי רומא בבריכות קצרות. התעלמו במידה מסוימת מההבדל בין בריכה אולימפית (50 מטרים) לבריכה קצרה (25 מטרים) ושלחו אותי למשחקים האולימפיים. הייתי ילדון במובן המקצועי כדי לייצג את ישראל. לא הייתי מספיק בוגר. נכון, נתנו לי בישראל כבוד גדול אבל זה לא היה מתאים עדיין לרמה האולימפית", אומר גרשון הנזכר בכל מה שהיה כרוך בסידורים לפני הנסיעה כשהיה צריך לדאוג לעצמו ונדרש להשתתף בהרבה מאד טקסים מקדימים בארץ, אליהם נסע באוטובוסים, כי בקיבוץ לא היו רכבים ולא היו נהגים והוא בילה שעות רבות בתנועה בדרכים. החוויה האולימפית של רומא עדיין זכורה היטב לגרשון. "פתאום נכנסים לכפר האולימפי ופוגשים פנים אל פנים את כל ספורטאי העל מכל העולם: המתאגרף האגדי מוחמד עלי, השחיין לאנס לארסון כוכבי הכדורסל של ה- NBA. חטפתי שוק. נתקלתי בבליל של שפות: אנגלית, גרמנית, רוסית, פורטוגזית. בתקופה ההיא האנגלית לא היתה שגורה בפי כולם כשפה מקשרת. נחשפתי לתרבויות שונות והעוצמה הזו של חשיפה של אלפי ספורטאים מכל פינה בעולם הותירה בי רושם עמוק וכשהגעתי לטוקיו 1964 ולמקסיקו 1968 זה התעצם יותר ויותר".

בשנה האולימפית לקראת טוקיו 1964 קבע גרשון את המינימום הישראלי בבריכה ארוכה. ארבעה שחיינים ביניהם גרשון שהיה היחיד שהשיג את הכרטיס למשחקים האולימפיים, יצאו להתאמן בארה"ב באוניברסיטת יל אצל המאמן בוב קיפוט שגידל שחיינים אולימפיים, איש שהיתה לו אהבה מיוחדת לישראל.
"התאמנו לפי התכנית שלו ושל יוסף טלקי ז"ל מאמן הנבחרת, אושרה על ידי הוועד האולימפי בישראל. שניים מחברינו יצחק לוריה ומשה גרטל חזרו לארץ. אברהם מלמד ואני נשארנו בארה"ב, השגנו את התוצאות הנדרשות ונכנסנו כחברים במשלחת האולימפית", הוא נזכר.

באופן מפתיע קיבלו גרשון ואברהם מכתב מאשה מניו יורק, שהתארחה בעבר בקיבוץ גבעת חיים והציעה לארח אותם אצלה בדרך לטוקיו. "הגענו אליה ובמשך ארבעה ימים חיפשנו נואשות בריכה ארוכה להתאמן בה ולא מצאנו. לא מצאנו ולא התאמנו. סיימנו את הביקור אצלה ונפגשנו עם משלחת ישראל בלוס אנג'לס משם טסנו כולם לטוקיו. למרות שלא התאמנו ויצאנו מהמסגרת הקשוחה, עשיתי תחרות סבירה. דורגתי במקום ה-17 במשחה ל-200 מטרים חזה. נכון זה היה רחוק מה-TOP העולמי אבל בהחלט הייתי מרוצה", נזכר גרשון.

הספורט ההישגי נתן לגרשון כלים לחיים. "בטחון עצמי, חריצות, שקדנות, עמידה על עקרונות, ידע רחב בספורט, הכרת תרבויות, אומנויות ומוסיקה רב לאומית ובעיקר את השפה האנגלית שהיום אי אפשר בלעדיה" אומר גרשון שגידל כמאמן ומחנך שחיינים מצטיינים ביניהם ניר שמיר וזוהר וייס שהשיגו את הקריטריון למשחקים האולימפיים במוסקבה, אך ישראל לא השתתפה בגלל החרם המערבי ואלופי ישראל כיואל סמואל, זהר גלילי, יובל רותם ושחקן הכדורמים טל סנונית שהיה המקצוען הראשון שיצא לשחק כזר בחו"ל והשתלב בליגה הבכירה באיטליה.

גרשון חי ונושם את השחייה הישראלית לדורותיה. הוא גם מספר לנו שבמרבית השנים בהן היה ספורטאי אולימפי הוא התאמן לבד. "אני הייתי המאמן של עצמי. כקיבוצניק היו לי תנאים אחרים מחברי. קמתי לעבוד ברפת בשעה ארבע לפנות בוקר ובנוסף עבדתי בבריכה. לא היו מזגנים באותה תקופה. אני עבדתי באימונים עפ"י העצימות שהתאימה לי, מה שלא תאם את הדרישות של המאמן הלאומי טלקי אבל לא היתה אפשרות אחרת".

כפנסיונר, ממשיך גרשון לעבוד בבריכה בקיבוץ. הוא לקח על עצמו לאמן את קבוצת המאסטרס אקווטיקים גבעת חיים. הוא מאמן-שחיין (מאמן ומתאמן עם חניכיו). ישנם ימים שמתחילים ב-7:00 בבוקר ומסתיימים ב-23:00, הוא בהחלט שמח ומאושר מהעשייה שלו.

גרשון מחזיק בתארים של אלוף העולם ושיאן העולם מספר פעמים בקטגוריית המאסטארס בקבוצות גיל שונות. הוא מזכיר לנו שבהיותו בן 47 (לפני 31 שנה) הוא קבע שיא עולמי למאסטרס ב-200 מטרים חזה "ועד לפני כשבועיים לא שמתי לב שהתוצאה הזאת 2:46.33 דקות טובה ב-5 וחצי שניות ממה שקבעתי במשחקים האולימפיים ברומא 1960".

גרשון שפע ממליץ מאד לכוון את הילדים לשחייה. "זה הספורט הכי בריא עם הכי פחות חשיפה לפגיעות גופניות ועם אפשרויות החלמה מהירה יותר לעומת פציעות בענפי הכדור והקרב. מדובר בהפעלת כל השרירים בהתנגדות נמוכה, לא נלחמים מול יריב, לא מתמודדים מול עוצמת רוח. כל אחד שוחה במסלול שלו ואף אחד לא מפריע לו. זהו ענף שמתאים לאורח חיים בריא בכל גיל. עפ"י תפיסתו, הספורט התחרותי מכין אותך לחיים.

"כספורטאי, מדינה שלמה מצפה ממך. אתה מצפה מעצמך. הציפיות מחייבות אותך להיות חזק מאד באופי ועליך להבין שהמתח החיובי שאתה מייצר מכין אותך לחיים בעתיד. זהו מבחן בגרות גדול לחיים ואם הצלחת בתחרות הכי חשובה שלך, אתה יודע איך להכיל לחץ חיובי ותצליח בכל תחום בו תבחר", הוא מסביר.

על דור השחייה העכשווי בישראל אומר גרשון שפע: "יש לנו דור איכותי מאד של שחיינים חרוצים מאד, משקיענים שמתאמנים ברצינות תחת שרביטם של מאמנים מצוינים. חשוב מאד לדעתי לפתח את השחייה בפריפריה. יש מקומות בארץ עם תנאי אימון מצוינים ואני בטוח שיש בהם כישרונות גדולים וחשוב לתת להם הזדמנות שווה".