מאת: הוועד האולימפי בישראל
מאחוריו ארבע הופעות כספורטאי במשחקים האולימפיים: אטלנטה 1996, סידני 2000, אתונה 2004 ובייג'ינג 2008, שנה בה קבע שיא עולמי של 600 נקודות מתוך 600 נקודות אפשריות. גיא הוא הישראלי היחיד המחזיק בשיא עולמי במקצוע אולימפי. הוא מדורג במקום השישי בכל הזמנים במקצוע 60 כדורים שכיבה עם 11 מדליות בגביעי העולם, מתוכן 4 זהב.
הקלע האולימפי גיא סטריק (56) מי שחתום על קריירה בינלאומית מרשימה ביותר, פרש מפעילות תחרותית בינלאומית בהיותו בן 50, כשהחל להרגיש שהגיל החל לתת אותותיו והכל הפך להיות קשה יותר.גיא גדל בירושלים. כילד עסק במיגוון ענפי ספורט: כדורגל, טניס, ג'ודו ולדבריו הרגיש שהוא בינוני פלוס והוא לא יוכל להיות בהם יותר טוב מהאחרים. בהיותו בן 12 לקח אותו אביו יהושע ז"ל שעסק בירי צלפים במשמר האזרחי למיטווח. "כבר באימון הראשון ראיתי שהכישרון שם… ובענף הזה אני יכול להיות טוב יותר מהאחרים" נזכר גיא שגדל בבית הנוער העברי בירושלים.
בהמשך, הצטרף לגדנ"ע קליעה ובגיל 16 הצטרף לנבחרת ישראל. ב-1988 בתחרות בינלאומית במכסיקו, בתרגיל השכיבה (כחלק מתרגיל שלושה מצבים) השיג 400 נקודות מתוך 400 אפשריות, הישג שהיווה שיא עולמי. "אז הבנתי שיש לי את זה….אז חל בתוכי שינוי תפיסתי. אז הבנתי שאני מסוגל להתמודד ברמה העולמית והתחלתי להקדיש את עצמי לספורט הקליעה" נזכר גיא. "כל השנים היה לי חלום. להיות אלוף אולימפי אבל לא מימשתי את החלום הזה. הלכתי לישון עם החלום הזה וקמתי אתו ביום למחרת לעוד אימון. החלום הגדול הזה נתן לי את הדרייב היומיומי. התאמנתי ששה ימים בשבוע, חמש שעות בממוצע ביום והמאמץ הפיזי היה גדול מאד.
היום, קשה לי להבין או לשמוע שמישהו אומר שלא בא לו להגיע לאימון. לאורך כל הקריירה שלי, במשך עשרות שנים, הגעתי לאימון בשמחה רבה. מיד בסיומו רשמתי מה עשיתי וכבר חיכיתי לאימון שלמחרת. היום כשאני מסתכל על עצמי, אני מבין שהייתי ספורטאי חרוץ מאד ועשיתי את המקסימום. אולי הייתי עושה כמה דברים אחרת. בזמנו לא היתה לי את ההבנה הזאת. הייתי צריך לחשוב בעצמי על פתרונות כדי לקדם את עצמי", משתף אותנו גיא סטריק, שרק בהגיעו לגיל 30 נכנס ל-TOP העולמי וזוכר את עצמו תמיד כספורטאי וכמאמן. בגיל הזה היה גיא עם משפחה והיה צריך לפרנס אותה.
"אף פעם לא יכולתי להיות מקצוען ב-100%. בזמן שהיריבים שלי הלכו לנוח אחרי אימון, אני נשארתי לאמן את הנבחרת. האמת, היה לזה גם היבט חיובי. זה נתן לי אפשרות לבחון את הדברים מנקודת מבט של ספורטאי ומאמן גם יחד וזה עזר לי מאד. כשאני וחניך שלי עלינו לגמר תחרות (8 הראשונים) היה לי קשה מאד להיות מרוכז רק בעצמי. היתה לי אחריות על החניך שלי והייתי צריך לחלק את הקשב שלי…".
כשגיא היה באימון שלו הוא ידע להיות מנותק ב-100% מהסביבה. מרוכז אך ורק בעצמו. מגיל צעיר החוזקה שלו היתה היכולת שלו לשמור על ריכוז גבוה בכל מה שעשה. חשוב מאד לתפיסתו "להיות בזמן הווה. אתה כאן ועכשיו במה שאתה עושה. זו הדרך היחידה להצליח. ברגע שתוך כדי פעילות ה-MIND המודע עובר לספקולציות של עבר או עתיד. במצב כזה אתה לא יכול להיות ב- ZONE. זה המפתח לאושר גם לחיים. המחשבות של מה יהיה אם, גורמות לך אי שקט. בשלהי הקריירה הבנתי שאילו הייתי מבין את זה בצעירותי הייתי יכול להגיע רחוק יותר", מסביר גיא שהשתתף ארבע פעמיים במשחקים האולימפיים. באטלנטה 1996 היה רחוק כדי 2 נקודות מהגמר, עם התוצאה הטובה ביותר שלו בכל הקריירה בתרגיל שלושה מצבים..
בסידני 2000 סיים במקום ה-15 , באתונה 2004 הגיע למשחקים כמדורג מספר 2 בעולם. "הגעתי ביכולת הטכנית הכי טובה שלי. מבחינה מנטלית לא עמדתי בזה. הלחץ מהתקשורת, הלחץ והציפייה האישית שלי מעצמי היו קשים לי מאד. מיד בסיום המשחקים כבר חשבתי איך אני ממשיך לקמפיין הבא.
כישלון תמיד דירבן אותי להמשיך הלאה. לאחר מכן ב-2005 הוכתר לאלוף אירופה הייתי מדורג זמן רב במקום ה-1 בדירוג העולמי. ובהמשך, במשך שש שנים ברציפות הייתי ב- TOP 10! העולמי.
הגעתי לבייג'ינג אחרי השיא העולמי במינכן עם 600 מ-600 נקודות והגעתי גם מוכן מנטלית. התנאים במטווח האולימפי היו קשים. רוח חזקה מאד. אני הייתי במסלול אמצעי, החשוף ביותר לרוח. למרות כל זאת עשיתי 594 נקודות ולא עליתי לגמר בגלל שובר שיוויון. מי שהשיג 595 נקודות זכה במדליה אולימפית. הרגשתי שעשיתי ירי מצוין בתנאים שהיו. יחד עם זאת יצאתי מאוכזב מאד מעצמי. קיבלתי את זה כספורטאי ואמרתי לעצמי שאני ממשיך הלאה ללונדון 2012 אבל כאן בא המיפנה." הוא משחזר ומסביר לנו, שכאן, בשלב הזה של הקריירה, התחיל כבר להרגיש את הגיל שלו.
"לאט לאט, בהיותי זקן ספורטאי ישראל בסגל האולימפי של ישראל הבנתי שאני בשלהי הקריירה שלי".אחרי הפרישה,הוא חווה לדבריו טראומה. אחרי עשרות שנים בהם קם כל בוקר עם מטרה ברורה פתאום הוא הבין שזה הסתיים. הוא מודה "זה חסר לי מאד". גיא מעולם לא הודיע על פרישה באופן רשמי.
מדוע? "אולי לא רציתי לומר שזה נגמר. נעלמתי וזהו" הוא מסביר. גיא, תושב גבעת עדה, נשוי ואב לשלושה ילדים: שתי בנות ובן שכולם ירו במיטווח וירו טוב. אף אחד מהם לא הלך לכיוון הזה. גיא מאמן, מאז 1992 ועד 2016 את קלעי נבחרת ישראל ואת הקלעים הפראלימפיים. במהלכן הוביל את הקלע הנכה דורון שזירי ל-8 מדליות במשחקים הפראלימפיים.
הוא ממשיך לאמן את הקלעים הפראלימפיים ובנוסף מאמן את הצעירה חברת הסגל האולימפי טל אנגלר. הוא גם מסייע לקלעי צמרת בעולם באימוני ON LINE.האתגר העכשווי שלו: "להעביר לחניכים שלי את הניסיון והידע הרב שרכשתי במשך כארבעים שנות פעילותי כספורטאי ומאמן ולסייע להם למצות את היכולת שלהם בהיבטים טכניים ומנטאליים" הוא מסביר.
