מאת: הוועד האולימפי בישראל
"כשנכנסתי לכפר האולימפי בברצלונה 1992 חוויתי התרגשות גדולה. הבנתי מיד שאני נכנס לזמן אמת. לרגע שכל כך חיכיתי לו ולמענו השקעתי את כל כוחי ומרצי במשך כל כך הרבה שנים. מבחינתי – זה שיא הקריירה. כל ספורטאי רואה במשחקים האולימפיים את ה-TOP של הקריירה שלו".
כך המתעמל האולימפי רון קפלן (50) שנזכר ומספר לנו חוויה יוצאת דופן שעברה עליו בברצלונה, שרק מעטים נחשפו אליה עד היום. המכשיר החזק של רון בתחרויות הקרב רב לאורך כל הקריירה היה סוס הסמוכות.
לדבריו, המתעמלים פוחדים לפתוח תחרות בהופעה על סוס הסמוכות כי "הידיים רועדות להם והסוס מועד לנפילות". רון משחזר בפנינו, בגילוי לב ובפתיחות את שעבר עליו בברצלונה. "בכל האימונים האחרונים שלי לפני התחרות כל מה שביצעתי על הסוס לא הצליח לי. הייתי ב- BLACK OUT מוחלט.
כשעה לפני התחרות, בחימום האחרון, לא הצלחתי לעשות שום דבר. הייתי בלחץ נוראי כשעליתי על המשטח. ברקע שמעתי מחיאות כפיים…היו לי 30 שניות חימום וגם אז שום דבר לא הצליח לי. נפלתי כל הזמן. סיימתי את החימום, ירדתי מהמשטח ואז הגיע רגע התחרות.
קראו את שמי לעלות למשטח לביצוע התרגיל על סוס הסמוכות. ברקע, שמעתי את הכרוז מכריז על כניסתו של נסיך ספרד לאולם. עליתי למשטח, הרמתי יד לפני התרגיל והדבר היחיד שזכור לי הוא הנחיתה המוצלחת אחרי ביצוע תרגיל מושלם.
זה היה התרגיל הטוב ביותר בקריירה שלי (9.6 נקודות שהיה ציון גבוה -ב.ב.). עד היום אני לא זוכר מה היה… אחרי התרגיל הזה השתחררתי ועשיתי תחרות ממש טובה. היה לי פיקשוש קל בתרגיל המתח שמנע ממני לעלות לגמר ה-36", הוא נזכר.
התובנה שלקח רון לחיים מאותם ימים לחיי היום יום: "חשוב לדעת להיות ברגע האמת מפוקס וחד מחשבתית ולהגיע תמיד מוכן לכל אתגר ומשימה. זה בדיוק מקביל לעולם העסקי בו אני מצוי היום" מסביר רון, מבעלי משרד הפרסום בורודה קפלן מקבוצת אדלר חומסקי השותפים בחברה.
רון, גדל בבאר שבע החל להתעמל כבר בגיל שש. אביו יהודה ז"ל היה מורה לחינוך גופני ורון היה אתו באולם. בגיל 14/15 העיסוק בהתעמלות הפך לרציני הרבה יותר. הוא החל לנסוע כל יום לאימונים במכון וינגייט עם אביו. מידי יום, מיד בתום הלימודים בבית הספר הם יצאו לדרך של כ-120 קילומטר מבאר שבע לוינגייט. אחרי כמה שעות אימון הם עשו את הדרך הארוכה של 120 ק"מ חזרה. כל יום הם היו כארבע שעות על הכביש. "אני הייתי נרדם בדרך. אבי אף פעם לא התעייף. זו הייתה תקופה של הקרבה. למדתי כרגיל. לא ויתרו לי על יום לימודים מלא ועמידה בבחינות הבגרות לצד הנסיעות היומיומיות לוינגייט, למחנות אימונים מרוכזים ונסיעות לחו"ל.
היה לי קשה מאד להתעורר בבקרים לבית הספר אבל אף פעם בבית לא נתנו לי להתפנק" נזכר רון.
בהגיעו לגיל 16, עם השיפור הגדול בהישגיו, המוטיבציה שלו עלתה. "הצלחה מביאה הצלחה נוספת. זה מאתגר עוד יותר ונותן המון אנרגיה", מסביר רון שבגיל 18 הוכתר לראשונה לאלוף ישראל בקרב רב, תואר בו זכה במהלך הקריירה שלו שלוש פעמים.
בזירה הבינלאומית הוא לא ישכח לעולם בנוסף למשחקים האולימפיים בהם השתתף את חמש אליפויות העולם בהן ייצג את ישראל ואת מדליית הארד בקרב רב בה זכה באליפות הונגריה הפתוחה כשנה לפני המשחקים האולימפיים בברצלונה, בה השתתפו מתעמלים בכירים מסין ומברית המועצות.
ההתעמלות הייתה עבור רון דרך חיים. כמתעמל הוא זוכר מספר רגעים מיוחדים, רגעים היסטוריים בלתי נשכחים שבודדים זכו לחוות אותם. הוא היה המתעמל הישראלי הראשון, יחד עם יעקב לוי שהתחרה במזרח גרמניה, תוך שמירה קפדנית של השטאזי שלא נתנו להם לזוז ימינה ושמאלה.
הוא היה במוסקבה (עוד בימים שהייתה ברית המועצות) ובבוקרשט שהייתה קומוניסטית. הוא השתתף בתחרות בבוקרשט ביום בו הייתה ההפיכה שהדיחה את צ'אוצ'סקו. הוא ראה את הדגלים עם החורים באמצע. "חוויתי היסטוריה. ללא העיסוק בספורט לעולם לא הייתי נחשף לרגעים ששינו את פני העולם כמו גם כאלה שאיחדו את תרבויות המזרח והמערב בגרמניה.
לצד ההקרבה האישית והקשיים כספורטאי עלית, חוויתי דברים שאף אחד בגיל כל כך צעיר לא יכול להיחשף אליהם ולחוות אותם. מדובר בהרחבת אופקים וראייה רחבה של העולם" משתף אותנו רון. "כן, זו הייתה תקופה שנסיעה לחו"ל הייתה מיצרך יקר מאד. רק בעלי יכולות כלכליות גבוהות נסעו לחו"ל. החברים שלי לא נסעו…אני זוכר שכשנסענו לרומניה הבאנו ג'ינסים לחברים המתעמלים שלנו הרומנים כמו גם לאנשי הביטחון".
רון הקפיד לשמור על פרופורציות במהלך כל הקריירה הספורטיבית שלו. "לא איבדתי את הראש כשלא הלך לי ולא יצאתי מכלי כשהצלחתי. תמיד הייתי עם רגליים על הקרקע. הגדולה היא לדעת תמיד לצאת מנפילה ולדעת לשמור על צניעות ולא לנוח על זרי הדפנה אחרי הצלחה. זהו כלי לחיים שספורטאי מצטייד בו. כאיש עסקים המצוי בעולם הפרסום כ-30 שנים אני יכול לומר שהספורט נתן לי כלים להתמודדות עם אתגרים עסקיים ומציאות משתנה. אני כל יום מחדש בתחרות. כל יום אני עולה על הפודיום, מניח ידיים על הסוס ומתחיל תחרות. עולם הפרסום עבר שינויים מפליגים והתחדשות לאורך השנים. זהו עולם הדורש גמישות עסקית מחשבתית, קריאטיביות ועמידה בלחצים גדולים מאד בדיוק כמו בעולם הספורט. זה לא רק שאני רוצה שהמשרד שלי יצליח אלא חשוב לי יותר שהלקוחות שלי יצליחו. אתם אני יוצא כל פעם למסעות עסקיים מאתגרים הנמדדים בתוצאות כלכליות".
רון, נשוי לגלי, עורכת דין במקצועה ולזוג שני בנים. הוא בעל תואר ראשון בתקשורת וניהול ותואר שני במנהל עסקים מסר חשוב לדור הצעיר: חשוב לתפיסתו לרכוש השכלה גבוהה ולו רק בגלל שזה תנאי קבלה למקום עבודה אלא בגלל שזה נותן בסיס חשוב להבנת הטריטוריה בה תתמקצעו בעתיד.
זה שלב חשוב מאד בחיים. "אני ממליץ לא לדלג עליו, כמו שלא הייתי ממליץ לספורטאי לדלג על שלב למידת הטכניקה הבסיסית של ענף הספורט בו הוא עוסק", אומר רון שלדבריו למקצוענות בספורט חלק חשוב בעיצוב האישיות שלו.
כשנה לאחר המשחקים האולימפיים בברצלונה פרש רון מפעילות תחרותית. "רגעי הפרישה שלי לא עברו עלי עם קשיים. זה היה חלק מתהליך ברור. הבנתי שמיציתי את היכולות שלי בפן הזה ואני מוכן לשלב הבא ולאתגרים החדשים של החיים. נכון שיש פחדים וחששות אבל עם כל זאת אני ממליץ לכל אחד ואחת להסתכל בעין מפוקחת, להבין באיזו מציאות הוא נמצא ולסלול לעצמו דרך חדשה כל זאת במידה והוא מבין שהגיע זמנו לשנות כיוון בחיים. חשוב לזהות את הרגע הזה, לתלות את הנעליים ולומר תודה!" הוא אומר.
