מאת: הוועד האולימפי בישראל
"כשחציתי את קו הסיום במשחקים האולימפיים בריו 2016, באפיסת כוחות מוחלטת, הרגשתי כמו שצלף הוריד אותי. לא הרגשתי שאני בריו. כל מה שחשבתי עליו באותם רגעים, היה על עשרות אלפי שעות האימונים שהקדשתי להגשמת החלום האולימפי ועל האנשים שליוו אותי כל הדרך לריו.
עברה לנגד עיני תמונת מראה של התהליך רב השנים שעברתי. אמרתי לעצמי: היה שווה להשקיע ולהקריב כל כך הרבה בשביל הרגעים המיוחדים האלו" , משתף אותנו הטריאתלט רון דרמון (28), הישראלי הראשון בהיסטוריה שייצג את ישראל במשחקים האולימפיים, בהם סיים במקום ה-26.
"ברגעי הסיום הללו הייתי מאושר, חשתי הקלה הוצפתי ברגשות אבל כמו שזה הגיע, כך זה נעלם. מיד אחרי כשהתאוששתי מהמאמץ והתרעננתי חזרתי עם המחשבה והרצון העז שלי להמשיך הלאה לטוקיו 2020. השינוי הגדול של רון בחייו היה בהיותו נער בן 14 כשהחליט להיות ספורטאי הישגי. בהיותו בן 17 עבר להתאמן באוסטרליה, החלטה שהייתה חלק מהמסלול באמצעותו רצה להצליח נזכר רון, שגדל בלהבים בדרום ונזכר ברגעים מוצלחים בקריירה שלו ביניהם: מדליות זהב בגביעי עולם בניו זילנד והונג קונג, מדליות ארד בגביע עולם בלטביה ובטורקיה ומקום חמישי בגביע העולמי במכסיקו.
במאי 2017, כשבוע לפני אליפות אירופה, במהלך אימון רכיבה שיגרתי בפארק הירקון, פגע רוכב אופניים חשמליים צעיר ברון שאיבד את הכרתו כשנחבל בגולגולת, שבר את האף ושבר שיניים.. ואיבד את זכרונו.
בימים הראשונים במהלך האשפוז הוא היה עסוק במחשבות מה קרה לו….איך ולמה זה קרה לו…"בעקבות הפציעה הקשה נכנסתי למערבולת שדים. הרגשתי שאני לא מצליח לצאת ממנה. אחרי תקופה ארוכה של אשפוז, טיפולים, ומנוחה מוחלטת הבנתי שאני צריך להיות ריאלי עם עצמי ולהבין שלא אוכל לחזור לספורט תחרותי.
יחד עם זאת הבנתי שהחיים לא נגמרו ועלי להתפתח בתחומים אחרים. ידעתי והפנמתי שהכלים שקיבלתי בספורט התחרותי יסייעו לי בחיים החדשים מחוץ לספורט ועד היום אני משתמש בהם כמובן. עבדתי על עצמי והתחלתי לתעל את האנרגיות שלי לאפיקים אחרים" הוא מספר.
הזמן עשה את שלו ובימים אלו עומד רון דרמון לסיים בהצטיינות את לימודי התואר הראשון בכלכלה. "יש לי געגועים גדולים מאד לספורט התחרותי. את האדרנלין הגבוה שמקבלים בספורט אי אפשר לקבל במקום אחר. יחד עם זאת, אני ממשיך הלאה בחיים. אני עושה ספורט להנאתי. אני רץ גולש בים ומתאמן בחדר כושר.
את כל העיסוק ברכיבה על אופניים, מחקתי. אני לא מסוגל לראות אופניים. כשאני רואה אופניים אני מתחיל להזיע….היו לי ארבעה זוגות אופניים וכיום, אין לי בבית אף זוג אופניים", משתף אותנו רון דרמון בסיפורו.
רון, ריגשת!
