מאת: הוועד האולימפי בישראל
"בסיום המשחקים האולימפיים בלונדון 2012, אחרי שבשניות האחרונות של שיוט המדליות… כשהחמצתי את הזכייה במדליה אולימפית, מתוך תחושה שאני זו שגרמתי לכך שהיא לא תהיה על צווארי ולמרות מצבי הבריאותי הבעייתי המורכב ולמרות שידעתי שאני הולכת לניתוח מסובך, החלטתי להמשיך לעוד תחרות משמעותית.
הייתי נחושה לעשות הכול כדי לסיים את הקריירה עם מדליה חשובה. וכך עשיתי.
במרץ 2013 , בברזיל, זכיתי בפעם הרביעית בתואר אלופת העולם ואז השתנו חיי", כך אמרה גולשת הרוח לי קורזיץ, הספורטאית הישראלית היחידה שזכתה ארבע פעמים בתואר העולמי.
עם שובה לארץ נכנסה לי לתקופה של ריכוז מלא בעצמה ובמחשבות על התמודדות שלה עם הקשיים שלאחר הניתוח. "זו הייתה תפנית של 180 מעלות בחיים שלי. מספורטאית על עם הערכה עצמית פיזית גבוהה מאד התהפכו לי החיים. הייתי מאושפזת בבית החולים כחצי שנה ובהמשך נזקקתי לאשפוזים קצרים הלוך ושוב".
"היה לי קשה מאד להבין שאני בסרט חדש בחיים. מגיל שבע הייתי רק בעולמות הספורט ופתאום נכנסתי לתהליך למידה מחדש וחיפוש אחרי מקומות ודרכים מחוץ לספורט בהם אוכל להצליח ללא יכולות פיזיות מינימליות. מדובר בהתמודדות קשה מאד. הייתי צריכה לדאוג לעצמי ולהמציא את עצמי מחדש, מצב שלא הכרתי קודם לכן".
"אני עדיין בתהליך למידה. כל העת אני לומדת את הגוף שלי על כל מגבלותיו עם 97 אחוזי נכות לצמיתות. חשבתי ואני חושבת איך אני מתרגמת ומעבירה לאחרים את הידע והניסיון הרב שלי ללא יכולת להדגים. הייתי במקומות נמוכים מאד בהיבט המנטלי. כן, הזמן עושה את שלו. חרף הקשיים אני מתרגלת למציאות חדשה ומנסה להוציא את הטוב מכל מה שאני מצליחה בו".
לי קורזיץ היא בחורה אופטימית מטבעה. בתחילת השנה, היא החליטה לאתגר את עצמה ולקחה על עצמה לאמן את נבחרת הנשים לאליפות העולם ב-RSX שהייתה בפברואר האחרון באוסטרליה. "חזרתי לבמה המרכזית בעולם היכן שכולם מכירים אותי והפעם כמאמנת. זו הייתה עבורי סגירת מעגל. כשנוי זכתה במדליית הארד והייתה על הפודיום עברה בי צמרמורת.
רעדתי כולי מהתרגשות. הבטתי עליה בהתרגשות כשדמעות זלגו מעיני. הייתי מאושרת. הצלחתי להביא ספורטאית למקום שאני הגעתי אליו. זו הייתה עבורי התרגשות גדולה הרבה יותר מכל פודיום שאני עמדתי עליו בעצמי"
