מאת: הוועד האולימפי בישראל
בהיותו ג'ודאי צעיר בן 15 חל שינוי גדול ומשמעותי בחייו. בקיץ 1992, כשלושה חודשים לפני המשחקים האולימפיים בברצלונה, הוא הוכתר לאלוף ישראל לבוגרים (עד 78 ק"ג) והיה האלוף הצעיר ביותר של ישראל בכל הזמנים. בזכות הישג יוצא דופן זה, הוא צורף לנבחרת הבוגרים של ישראל.
"פתאום הג'ודו הפך מבחינתי להיות עיסוק רציני. בתוך זמן קצר ראינו כולנו את הרגעים ההיסטוריים בהם יעל ארד ואורן סמדג'ה זכו במדליות אולימפיות בברצלונה. פתאום הייתה לי מטרה רחוקה לשאוף אליה. משהו בר השגה. אז הג'ודו הפך למרכז חיי", כך הג'ודאי אריק זאבי (43) אחד מהספורטאים האולימפיים המעוטרים ביותר שידעה ישראל. אריק זכה במדליית ארד במשחקים האולימפיים באתונה 2004, במדליית כסף באליפות העולם (2001), וב- 9 מדליות באליפויות אירופה:4 מהן זהב,1 כסף ו-4 ארד.
אריק היה תלמיד בכתה ט' כשהחל להתמסר לאימונים יומיומיים. הוא נזכר שלפחות שלוש פעמים בשבוע הוא לא הגיע בבוקר לבית הספר. הוא התכונן לאליפות אירופה לנוער שאירחה ישראל בירושלים מיד אחרי המשחקים האולימפיים בברצלונה. "ההורים שלי היו מתחילת הדרך הורים תומכים ולא מעורבים. הם היו בטוחים שאשלים את כל מה שאני מפסיד בלימודים ואסיים בגרות מלאה", נזכר אריק בעל תואר אקדמי במשפטים.
אריק עבד קשה במוטיבציה גבוהה מאד. רגעים וימים משמעותיים בחייו הוא זוכר בהיותו חבר משלחת ישראל למשחקים האולימפיים בסידני 2000. "קיבלתי קשה מאד את ההפסד שלי בקרב על מדליית הארד בגלל טעות שופט! . הטעות החמורה שלו, גרמה לכך שהוא הושעה לשנתיים, אבל אני… נשארתי בלי מדליה אולימפית שכל כך חלמתי עליה ורציתי לזכות בה".
אריק הוא ספורטאי וג'נטלמן אמיתי. "אני יודע לקבל הפסד במידה והוא נבע מטעויות שלי. תמיד רציתי לדעת שמי שמגיע לו לנצח בזכות היכולת שלו הוא זה שיזכה בניצחון". אריק קיבל את ההפסד בצורה קשה מאד והוא נזכר… "פתאום עלו בי מחשבות רבות. אמרתי לעצמי: אני יכול להיות הכי טוב בעולם במשך ארבע שנים נוספות, ואגיע שוב לסיטואציה ששופט יחרוץ את הגורל המקצועי שלי. התרוצצו במוחי הרבה מאד מחשבות על פרישה.
בסופן של התלבטויות רבות עם עצמי הבנתי שאם אני פורש אני מוותר על החלום הכי גדול שלי בחיים – זכיה במדליה אולימפית, ובכך אני גורם לשופט הזה שחרץ את גורלי בסידני, לנצח אותי פעמיים: פעם אחת כשהפסדתי בקרב על מדליה ופעם נוספת אם אני פורש ". אחרי חודשיים של מחשבות נפלה ההחלטה. "התעשתי וחזרתי לפעילות מלאה במלוא המרץ. כל אימון, התעצבנתי על זה מחדש. מה שחוויתי בעבר היה הדחף והאדרנלין שלי ובאמת זו הייתה אחת השנים היפות ביותר שלי בקריירה. זכיתי במדליית זהב באליפות אירופה, מדליה ראשונה לישראל בתחרות זו לגברים . בנוסף, זכיתי במקום השני בעולם במשקל הפתוח, הישג שחיכו לו 20 שנים… במהלך כל אותה שנה הפסדתי בשני קרבות בלבד!!!!
קיץ 2004 היה בבחינת הגשמת החלום האולימפי של אריק. "הזכייה במדליית הארד במשחקים האולימפיים באתונה היתה עבורי הקלה גדולה. הרבה מאד לחץ השתחרר אצלי. תמיד אמרתי לעצמי: עד שאני לא זוכה במדליה אולימפית, מבחינתי, לא עשיתי שום דבר. יחד עם זאת, הרגשתי שאני שווה גמר אולימפי. אמנם זכיתי במדליה אולימפית אבל היתה לי תחושת אכזבה. בשל כך החלטתי להמשיך למחזור אולימפי נוסף ללונדון 2012", משתף אותנו אריק.
אריק עבד קשה לאורך כל התקופה והגיע מוכן באופן מרבי למשחקים האולימפיים כפי שהוא מספר לנו. אריק נכנס לזירה, התמודד מול יריב גרמני ובתוך 43 סיים את דרכו בלונדון. "זו הייתה האכזבה הגדולה ביותר בקריירה שלי. לפני התחרות הרגשתי ממש טוב. הפער בין התחושות לתוצאה הסופית היה עצום, הכי גדול בכל שנותיי כג'ודאי. עד אותו יום, תמיד כשהפסדתי הרגשתי פחות טוב לפני הקרב. או שהייתי פצוע, או שהיריב לא התאים לי. היו סממנים מוקדמים ברקע. כאן הגעתי מוכן והייתי בטוח שהגעתי מוכן לשיא חדש ברגע הנכון. שניה אחת של חוסר ריכוז הפכה את העולם.
ידעתי בתוך תוכי שזו התחרות האחרונה שלי. ההבנה שאין לי לאן לקום ואין לי דרך לתקן גמרה אותי..", הוא מודה ומוסיף: "אחרי ההפסד הזה משכתי סוגים אחרים של קהלים. נחשפתי לאנשים שהתחברו לרגע ההפסד שלי והדרך בה התמודדתי אתו".
אריק, נשוי לרווית, והם הורים לשלושה: נועם בת 11, עמית בן 9 וחצי ועומר בת 7, שלושתם עוסקים בספורט. אריק מציין את הולדת בתו הבכורה נועה כיום ששינה לו את החיים. "כל אדם משתנה כשהוא הופך להורה. אצלי זה היה מורכב יותר.
הייתי עדיין ספורטאי תחרותי ופתאום בנוסף ללחץ בספורט אני צריך לשלב הורות בקריירה המקצועית".
במשחקים האולימפיים בלונדון הוא היה כבר אב לשניים. הקושי הגדול שלו היה להגיע רענן לאימוני הבוקר והיה לו קשה להתנתק מהאחריות שלו כאבא וכבעל. לשמחתו, אשתו רווית תמכה בו וסייעה לו כל הדרך ובגדול. "יחד עם זאת פתאום כהורה אתה הופך להיות רך יותר ובג'ודו אתה צריך להיות אגרסיבי יותר ואין ספק שזה פוגע…."
אריק זאבי הוא אחד מהספורטאים הגדולים שידעה ישראל. הדרך שעשה מהווה השראה יוצאת דופן לכולנו.
