מאת: הוועד האולימפי בישראל
הערב התקיים הטקס השנתי המסורתי ה-49 לזכר י"א חללי מינכן, באנדרטה לזכרם בתל אביב בהשתתפות שר התרבות והספורט חילי טרופר, יגאל כרמי יו"ר הוועד האולימפי בישראל, מחזיק תיק הספורט בעיריית תל אביב יפו ,עו"ד ליאור שפירא, שגרירת גרמניה בישראל : DR.SUSANNE WASUM RAINER משפחות הי"א, ספורטאים אולימפיים ותיקים כמו גם ספורטאים ומאמנים חברי משלחת ישראל לטוקיו ועוד רבים אחרים. בשם הספורטאים האולימפיים נשאה דברים לוחמת הטאקוונדו אבישג סמברג.
את זר המשלחת האולימפית של טוקיו 2020 הניחו באנדרטה לזכר הי"א, האלופה האולימפית, המתעמלת האמנותית לינוי אשרם והמאמנת שלה איילת זוסמן, את זר משלחת ישראל למינכן 1972 הניחו ניצולות מינכן אסתר רוט שחמורוב ושלומית טור ניר. תודה מיוחדת לעיריית תל אביב יפו ורשות הספורט העירונית שהפיקו טקס מרשים ומרגש ולצופי שבט החורש ת"א.
דברי הנואמים בטקס:
דברי יגאל כרמי יו"ר הוועד האולימפי בישראל
שר התרבות והספורט חילי טרופר, ,מחזיק תיק הספורט בעיריית תל אביב יפו ,עו"ד ליאור שפירא
שגרירת גרמניה בישראל : DR.SUSANNE WASUM RAINER, הנהלת הועד האולימפי בישראל
ספורטאים אולימפיים, ספורטאים ואורחים יקרים,
השנה, כמיידי שנה, אנו מתכנסים כאן, ליד האנדרטה, כדי לציין את רצח אחד עשר ספורטאינו בעת המשחקים האולימפיים במינכן, ספטמבר 1972. 49 שנים עברו מאז ותחושות העצב והאובדן פועמות בקרב המשפחות, משפחת הספורט הישראלי והציבוריות הישראלית.
רצח ספורטאינו במינכן השאיר אחריו משפחות צעירות העומדות בפני מציאות נוראה, עולם מזועזע ואת עם ישראל, מבכה את בניו. מהר מאד הפך הרצח לאירוע בעל מימדים היסטוריים. הוא מצוין בטקסים רבים, נצרב בזיכרון הישראלי הקולקטיבי והוא מצוין באתרים רבים בעולם, לרבות הכפר האולימפי במינכן.
אך בין כולם ניפקד קולו של הוועד האולימפי הבינלאומי. מסיבות שאינן ברורות לי עד היום, סירב הוועד במשך שנים רבות לאזכר את הרצח ולהפוך אותו לחלק מהמורשת שלו. כן, הרצח התקיים בעת המשחקים האולימפיים במינכן ונראה שהדבר הנכון לעשותו היה לזכור אותו וחשוב מכל, להזכירו בבחינת תדע האנושות בפני כוחות הרוע הניצבים בפניה.
אנו שמנו לעצמנו מטרה למנוע מאבק הזמן להשכיח את האירוע ולהתמיד בהנצחת יקירנו. המשפחות, ברשות אנקי שפיצר ואילנה רומנו יצאו למסע ומטרתו, הכרה של הוועד האולימפי הבינלאומי ברצח שהתרחש בעת המשחקים.
היה זה מסע ארוך בשנים. הקירות והמחסומים אותם היה עליהן לעבור היו רבים. היו שלבים רבים בדרך שהן האמינו שהדבר לא יתרחש כבר בחייהן, והן ציוו את הדור הבא להמשיך.
להערכתי, נקודת המפנה הייתה בטקס לזכרם באולימפיאדת לונדון 2012. שם הטיחו אנקי ואילנה דברים קשים בפני ראשי הוועד, בראשות יו"ר הוועד, דר רוג' זכרונו לברכה. תומאס בך שנבחר אחריו שם לעצמו למטרה לשנות את המצב כאשר השינוי הראשון והמשמעותי היה בטקס מרגש שהתקיים בכפר האולימפי במשחקי ריו 2016.
לקראת משחקי טוקיו 2020 נפגשו שוב אנקי, אילנה ואנוכי עם תומאס בך וצוותו. ביקשנו אזכור בטקס הפתיחה והוא הבטיח לחשוב בחיוב. או אז פרצה מגפת הקורונה, המשחקים נדחו בשנה ויחד איתם, קיום טקסי הזיכרון. כאשר הוזמנו אנקי ואילנה על ידי הוועד האולימפי לטקס הפתיחה של המשחקים בקיץ 2021 , אנו, למודי ניסיון מר של שנים רבות לא חשבנו לרגע על ההפתעה המחכה לנו שם.
טקס פתיחת המשחקים האולימפיים בטוקיו, יום ששי בערב. אנו נכנסים לאצטדיון ענק, כמעט ריק מאדם עקב מגבלות הקורונה. אנו שלושה ישראלים בצד אחד, אנקי ואילנה יושבות במקום אחר. כאשר מבקש הכרוז לעמוד דקת דומיה לזכר הספורטאים הישראלים שנרצחו במינכן אנו לא מאמינים שבדבר אכן מתרחש, רצח הספורטאים במינכן מצוין מעל הבמה הבינלאומית החשובה ביותר, מיליארדי צופים יחד אתנו נושאים את זכרם של יקירנו.
זה המקום להודות לתומאס בך, נשיא הוועד הבינלאומי על ששינה את עמדת ארגונו והעניק הכרה פומבית לאירוע הנתעב שהתרחש בעת המשחקים האולימפיים. הוא עשה זאת בדרכו הייחודית, דרך של חיבוק ואהבה ועל כך אנו מודים לו. אני יודע, שמדינת ישראל תביעה את תודתה והכרתה לאיש יקר זה בזמן הקרוב.
וזה המקום להודות לאנקי ואילנה שניהלו את המאבק להכרה כמעט בכל ימי חייהם הבוגרים. אנקי ואילנה, היום, ליד אנדרטה זו אפשר לומר שהמסע שהחל לפני שנים כה רבות תם, ששמות יקירנו נישאים בטקס הפתיחה של משחקי טוקיו 2020.
יהי זכרם ברוך.
דבר הספורטאים והמאמנים האולימפיים של ישראל, לוחמת הטאקוונדו, אבישג סמברג, זוכת מדליית הארד בטוקיו 2020:
המשחקים האולימפיים בטוקיו היו הטובים ביותר בהיסטוריה עבור המשלחת הישראלית. עבורנו הספורטאים, אלה שזכו במדליות וגם אלה שלא, זו הייתה הגשמת חלום – רגעי שיא, התרגשות, התרוממות רוח. הרגשנו את כל מדינת ישראל עומדת מאחורינו, ועבורה התחרינו.
אבל מעבר להישגים, להצלחות, למדליות, זו הייתה אולימפיאדה מיוחדת עבור מדינת ישראל כבר מיומה הראשון – מטקס הפתיחה. לראשונה, עמדנו כולנו – חברי כל המשלחות – דקת דומיה לזכר אחד-עשר הספורטאים הישראלים שנרצחו במשחקים האולימפיים במינכן, משחקים שהוכתמו בדמם ובהחלטה להתעלם מהאירוע כלא היה.
תומאס בך, יו״ר הוועד האולימפי הבינלאומי ואלוף אולימפי בעצמו, היה פרטנר נדיר לטובת המהלך הזה, שכל כולו הכרה במשפחות והוקרה לספורטאים שאינם. אנו מודים לאלמנות ולמשפחות השכולות על המאבק המוצדק, ועל הזכות שניתנה לנו כספורטאים לקחת חלק ברגע המיוחד הזה.
מאז האירוע הנורא, הופקו הלקחים ונלמדו המסקנות על מנת שאירוע כזה לא יחזור לעולם. הרוח האולימפית, רוח של אחווה ושלום, היא הדבר המנוגד ביותר לטרור ולאלימות, והספורטאים האולימפיים הישראלים הם ההנצחה הטובה ביותר לאחד-עשר החללים. כולנו גם יחד נשאנו בלבנו את הלפיד, כממשיכי דרכם, ונוסיף לשאת אותו. יהי זכרם ברוך.
שר התרבות והספורט, חילי טרופר: “אנחנו אחרי 49 שנים מאז נוצר השבר. שבר אישי בקרב משפחות חללי הי”א, כאשר גם אחרי שנים ארוכות הכאב עדיין נוכח והאובדן עוד מורגש, אבל יש פה גם שבר לאומי ועולמי. הספורט, שהיה לכאורה אקס טריטוריה, הפך לחלק ממאבק הדמים. הניסיון העלוב לדחוק את הפיגוע מסדר היום וההתעלמות של הוועד האולימפי הבינלאומי הוסיפו חטא על פשע. לפני כמה שבועות זה הסתיים, כאשר לראשונה הוזכרו הנופלים בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים. שנים של חרפה הסתיימו בזכות המאבק של האלמנות אנקי ואילנה. טוב שלא ויתרתן והתעקשתן לזכור ולהזכיר את שאירע במינכן החללים, שעדיין מסמלים גם אחרי מותם את השאיפה למצוינות והערכים האנושיים”.
השר הדגיש בנאומו: “לא שכחנו ולא נשכח אותם, הם היו שליחינו בגרמניה וישראל מעולם לא שוכחת את בניה. אני מקווה שבשנה הבאה נציין יובל לזכרם יחד עם תומאס באך שהוזמן על ידי ממשלת ישראל לביקור”.
אושרת רומנו בתו של יוסף רומנו ז"ל
ערב טוב אנשים יקרים ומכובדים.
הערב הזה הוא יחיד במינו, זהו טקס שיש בו הרבה עצב וכאב ובתוך כל זה אי אפשר שלא להרגיש גם נחמה גדולה.
בחמישה בספטמבר בשנת 1972 הערפל נחת עלינו המשפחות השכולות.
לקח לו המון שנים להתפזר ולהתבהר. אני זוכרת עד עכשיו את רעד גופי כילדה, שרק עלתה לכיתה א׳, את השפתיים הרועדות, מרוב שעות של בכי בלי שליטה . חרב עולמי. אני מאמינה שכל מהמשפחות מזדהות איתי.
גוונים רבים לכאב הזה. במהלך השנים העוצמות משתנות וזה כל כך אישי ובלתי ניתן להסבר במילים אז גם לא אנסה.
ללא ספק. כל אחד מאיתנו. חווה את היום הנורא ההוא כלילה האפל בחייו. ״השמש שוב תזרח מן המזרח״ כתב יוסי בנאי ז״ל
מי חשב על שמש באותו לילה נורא. והוא באופן קסום דיי דייק .
יפן, ארץ השמש העולה , שם השמש זורחת ראשונה בעולם. את בעבורנו השמש שזרחה מן המזרח. הראשונה בעולם לקיים בפתיחת המשחקים האולימפיים את היזכור והדקה דומיה הכי מכובדת שהייתה אי פעם לכבודם ולזכרם של 11 יקירינו. כאן בארץ, אנו המשפחות היינו המומות. עינינו התמלאו בדמעות ואפילו אפשר היה לשמוע קול בכיות. לי הרגיש, כמו בכי ששחרר עמו כאב ועצב מהול בכעס שישב לו שם בבטן המשפחות יותר מדי שנים.
אנקי ואמא,
לרגע הזה, בטוקיו, שהגיע אחרי טיסה ארוכה ומייגעת בחסות הקורונה אף אחד לא הכין אתכן. בדיוק כמו שלא הכינו אתכן למאבק כל כך ארוך ורצוף בעלבונות, פגיעות רבות ואכזבות. זו דקה של ניצחון האור על בני החושך. הבטתן זו בזו כלא מאמינות, פרצתן בבכי קורע לבבות, נשענתן רועדות ומחובקות …זו על כתפה של רעותה הייתן כחולמות.
אף זר סביבכן לא הבין פשר ההתרגשות הענקית ויוצאת הדופן הזו. אף אחד מלבדינו לא באמת יכול להבין. ״אתן יכולות לחלום שאתן לא חולמות כי המראה נכון ואמיתי. וזה קרה בזמן מן הזמנים״ בתום 49 שנים. תודה שלא התייאשתן חרף האכזבות תודה שאתן בעלות כושר התמדה וסבלנות אין קץ. אתן דבקתן בערך ״לזכור ולא לשכוח״ במקום הראוי להם. הייתן כל כך מדויקות וספציפיות… לגבי העיתוי ולגבי המקום: ״בפתיחת המשחקים האולימפיים על הרחבה בה נשפך דמם״. הבטחתן וקיימתן. הנחישות שלכן היא דוגמא ומופת. אני אעז ואומר שזה לכבודם של יקירינו אבל, גם לכבודו של עם ישראל. אחרי הכל, הם ייצגו את מדינת ישראל! הטרור כוון כנגד ספורטאי מדינת ישראל והסירוב להזכירם היה בשל היותם ישראלים.
אתן, פיזרתן את הערפל , קודם כל מעיניו של נשיא הועד האולימפי ד״ר תומאס באך והוועדה המארגנת של טוקיו וגם מעיניי העולם כולו. הייתה זו התפילה ״הכול כך אנושית״… שלנו המשפחות שחיכתה לבן האנוש הידידותי. והיא התגשמה. תפילתכן לדקה דומיה התממשה בזכות ״קרן האור שהושיטה לכם יד״ ולב אנושי ענק.
אז הוא היה נער ספורטאי שחלם על אולימפיאדה והגשים והיום הוא הנשיא של הוועד האולימפי הבינלאומי . האיש היקר, האמיץ הזה מר תומאס באך הקשיב לכן ועשה מה שחשב שנכון בעיניו לעשות. ובכך עשה צדק היסטורי. הוא האיש שבדקה מזוקקת אחת, סגר את הפצע המדמם הזה שלנו המשפחות. אני מאמינה שברגע המיוחד ההוא, בין הרחפנים המוארים המרהיבים ביופיים מעל האצטדיון בטוקיו ריחפו ממעל גם רוחם של 11 כוכבי ספטמבר.
אף אחד לא יעצור את המורשת שהותירו במותם לא בטרור ולא בהפחדה ובטח כבר לא בהתעלמות משפיכת דמם שזעקה כל כך הרבה שנים. כי במותם הם ציוו לנו את ההישגים.
שם גם אולי התנפצה עוד תקרת זכוכית של ספורטאי משלחת ישראל לטוקיו 2020 ובלי עין הרע וכן ירבו הגמרים השיאים המדליות. כמה מרגש היה לצפות ,דקות אחרי היזכור, במשלחת ישראל נכנסת לאצטדיון. אם אפשר לומר זה הניצחון של המתוק על המר הזיכרון של חברי המשלחת שלנו במינכן, ומאושרים מגשימים חלום צועדים באצטדיון. החיוך הענק על פניהם….השמחה.
לא הם ולא אנחנו תארנו לעצמינו את הסוף המר מאוד והכואב הזה. כמעט חמישה עשורים חלפו והכאב הזה עוד פועם. ולהבדיל, עבורנו המשפחות, לראות את המשלחת האולימפית לטוקיו 2020 מניפה את דגל ישראל בגאווה חדורת מטרה נחושים מתמיד, זקופים ובטוחים. זהו גל עד חי, ובועט לתפארת מדינת ישראל.
ההישגים המופלאים של נבחרת הספורטאים הזו עטפה לנו את הלב. שירת התקווה שהושמעה בטקס של השגרירות ובהענקת מדליות הזהב הייתה גם לכבודם של יקירינו. בהזדמנות הזו, המשפחות מברכות את המשלחת הפראלימפית על ההישגים הנפלאים והמרגשים ומאחלים המשך הצלחה.
מעתה, אין בעולם, צופה אחד במשחקים האולימפיים שיכול להתעלם מהרצח הנתעב בדפי ההיסטוריה של הספורט האולימפי. ולכך נדרשה רק , דקת דומייה וד״ר תומאס באך אחד. עכשיו, 11 אהובינו, עכשיו, אתם יכולים לנוח על משכבכם בשלום.
יגאל כרמי, גילי לוסטיג ויעל ארד היקרים. תודה שבנוסף על תפקידכם, גם ליוותם ושמרתם על האמהות שלנו שם ברגעי השיא.
כבוד השר מר חילי טרופר תודה לך על הנוכחות החמה הלבבית והתומכת שלך יחד עם הוועד האולימפי הישראלי שעבורנו הוא תמיד בית חם ואוהד.
אנחנו יודעים שהניצחון שלנו הוא גם הניצחון של כולכם.
תודה לדני מהספורט ההישגי, לשמוליק, קובי, מולי, ברוריה , ורד, לעמית הצלם ליונה … וכל צוות המשרד היקרים.
חבר הכבוד של הוועד האולימפי, כל אחד תרם את חלקו בכל ההתרגשות הזו .
ובנוגע לערב המיוחד המכובד הזה, תודה לך שגרירת גרמניה בישראל הגב׳ ד״ר סוזאן וואסום ריינר (wasum rainer) על הנוכחות המכבדת שלך מדי שנה.
תודה לשבט החורש אתם חלק מהמורשת כבר שנים, לא נוותר עליכם.
תודה למנהל רשות הספורט בעיריית תל אביב יפו, אופיר אלירן ותודה לירון.
קהל יקר ומכובד, תודה לכם שאתם מלווים אותנו שנה אחר שנה מתרגשים זוכרים ומכבדים אותם יחד איתנו .
ואחרונים חביבים לתקשורת הישראלית והבינלאומית שתומכת מלווה עדה ומתעדת לאורך כל הדרך .
מי ייתן ו״כל הצללים יעלמו לעד ופעמונים יצלצלו תפילה ״
ואוסיף שהשמש תמשיך לזרוח על כולנו בפריז 2024.
שנה טובה ומבורכת.
שגרירת גרמניה בישראל, סוזנה ואזום-ריינר, נאמה גם היא בטקס והדגישה: “מתקפת הטרור באולימפיאדת מינכן היא אחד מהאירועים האפלים בהיסטוריה של גרמניה ושל המשחקים האולימפיים. עצוב לדעת שאחרי אחרי השואה יהודים שוב נרצחו על אדמתנו ב-1972. חשוב לזכור את הקורבנות למען החיים. דקת הדומייה באולימפיאדת טוקיו הייתה היסטורית גם עבורנו הגרמנים. אנחנו חייבים לזכור את הספורטאים הישראלים שנרצחו באירוע שהיה אמור להיות חגיגי. אנחנו חייבים להילחם בטרור ולא לאפשר לאירועים מהסוג הזה לקרות שוב”.
תמונות: עמית שיסל
