"ראיון השבוע" עם לוחמת הטאקוונדו רבקה באייך

"ראיון השבוע" עם לוחמת הטאקוונדו רבקה באייך

מאת: הוועד האולימפי בישראל

"הבחירה שלי לעסוק בספורט דורשת ממני משמעת מלאה, ביצוע הוראות ושמירה על אורח חיים קפדני מאד. אני אדם שאוהב חופש ולא אוהבת שמכתיבים לי. עם כל זאת, אני מרגישה מחוייבות של 100% לבחירה שלי. אני יודעת שיש לי מטרה. להצליח! החלום שלי לייצג את ישראל במשחקים האולימפיים הקרובים שיהיו בקיץ 2021 בטוקיו" כך לוחמת הטאקוונדו רבקה באייך שתחגוג ביוני הקרוב את יום הולדתה ה-21.

רבקה עלתה לישראל מאתיופיה בגיל חמש עם אמה ושלוש אחיותיה הגדולות ממנה היישר למרכז הקליטה בבאר שבע. בשנת 2012 עברה המשפחה לראשון לציון, ועם כניסתה לחטיבת הביניים אוריה נחשפה לספורט. היא החלה באתלטיקה, ייצגה את בית הספר במרוצי שדה אבל לא אהבה לרוץ. הריצה שיעממה אותה והיא החליטה להתנסות בטאקוונדו ומיד בחרה להמשיך בו."יש בספורט הזה הרבה מאד אקשן, אדרנלין גבוה, מתח וריגושים מיוחדים שלדעתי אפשר למצוא רק במקצועות אומנות הלחימה" היא מסבירה.

רבקה נחשבת ללוחמת טאקוונדו בעלת כושר גופני גבוה, אגרסיבית וחוכמת ניהול קרב. היא מתמודדת נגד ספורטאיות גבוהות, גמישות, עם שליטה טובה ברגליים המנסות לפגוע ברגליים. "אני לא נותנת ליריבות שלי לנוח. אני מתישה אותן. אני כל הזמן תוקפת וחזק. המגמה שלי היא לשבור אותן מנטלית וכדי שיחששו ממנו בקרב הבא. כך היריבות שלי מתעייפות ואני מנצחת אותן" מגלה לנו רבקה המדורגת היום במקום ה-21 בדירוג העולמי. ההישג הגדול ביותר שלה עד כה היה: זכייתה במדליית הכסף באליפות אירופה לנוער שהיתה בלטביה ב-2015.

יום אימונים שלה מתחיל מוקדם בבוקר ומסתיים בערב. היא פותחת את היום באימון טאקוונדו, בהמשך, היא נכנסת לאימון בחדר הכושר ובערב מקיימת אימון טאקוונדו שני. אחרי 12-13 שעות מחוץ לבית שהיא כל כך אוהבת להיות בו, היא חוזרת הביתה בעייפות מלאה ואחרי מקלחת היא מיד הולכת לישון. "אני מתנהלת כמו רובוט כי אני חייבת לקום למחרת בבוקר עם אנרגיות מחודשות".

רבקה עם 1.53 מטרים ו-46 ק"ג מקפידה מאד על תזונה מתאימה."כולם אצלנו בבית אוכלים בריא". היא אוכלת מאד מסודר. מנת הבסיס היומית שלה היא קמח האינג'רה, דגניים המגיעים מאתיופיה המהווה עבורה תחליף לפסטה, לחם וגם לבשר. בתפריט שלה הרבה מאד ירקות במיגוון סלטים שהיא מאד אוהבת. "החטא" שלה – פיצה פעם בשבוע....

לרבקה, משפחה תומכת שרוצה מאד בהצלחתה אך אינה מעורבת. יש לה קשר מיוחד עם אמא שלה שעובדת בבית אבות, ובימים אלו של משבר הקורונה העבודה קשה הרבה יותר. "אמא שלי מכוונת אותי להרבה מאד דברים בחיים למרות שהיא לא נמצאת אתי ולידי הרבה שעות מאז שאני ילדה. אמא תמיד נשאה ונושאת בעול הפרנסה בבית. יש לה חוכמת חיים יוצאת דופן, חדה וחריפה. עד היום כל עצה שנתנה לי היתה הכוונה מוצלחת. אמא, היא מקור ההשראה שלי בכל דבר. אמא היא אשת הסוד שלי. אני לא מסתירה ממנה דבר! גם אם אסתיר, היא מיד תגלה את זה".

רבקה שסיימה את לימודי התיכון בהצטיינות למרות שהיו ימים רבים מהם נעדרה. הנהלת בית הספר והמורים תמכו בה מאד לאורך כל הדרך. הם התאימו לה את מועדי המבחנים בהתאם ללוח הזמנים הספורטיבי. בית הספר היה גאה מאד בהצלחתה ועל כך, בכל הזדמנות, רבקה מביעה את הערכתה ותודתה.

לרבקה ביקורת עצמית מאד גדולה על הביצועים הספורטיביים שלה. "אם משהו לא מצליח לי ואני יוצאת מתחרות בהרגשה לא טובה אני עובדת על תהליך פנימי עם עצמי. אני קודם כל בודקת מה עשיתי לא נכון. אחרי זה אני מנתחת את הביצועים עם המאמן שלי יחיעם שרעבי. משם אני מתחילה מידית לבצע את השינויים הנדרשים" היא מספרת לנו.

מה אנחנו לא יודעים על רבקה באייך?

שהערכים החשובים ביותר בהם רבקה מאמינה הם הסובלנות והכבוד לזולת. "אני בחורה צנועה ומדברת עם כל אחד ובכל גיל בגובה העיניים. אני מקבלת את כולם, תמיד בחיוך כי כבוד האדם בעיני הוא ערך עליון.
שהיא אוהבת לקום בבוקר בלי להסתכל על השעון ולעשות דברים בספונטניות. עם כל זה היא צמודה למשמעת הברזל בספורט ההישגי.

שבתיק הספורט הצמוד שלה, תיק של הזמר בוב מארלי, אתו היא עולה לזירת התחרות אפשר למצוא תמיד את דגל ישראל, לצד המגבת, בקבוק המים ומגן השיניים.

שלפני תחרות היא מקפידה לסדר את הציפורניים שלה ומורחת לק ג'ל בצבע צהוב או זהב. חשוב לה שזה יבלוט כדי שהמתחרות שלה יבינו שהיא מתמודדת על מדליית הזהב.

שחרף העובדה שעלתה לישראל בגיל חמש היא עדיין מחוברת לשורשים האמהריים שלה. היא מדברת היטב אמהרית, רואה סדרות טלוויזיה כדי לשמור על השפה ובימים אלו של משבר הקורונה בהם יש לה שעות רבות בבית היא לומדת לקרוא ולכתוב אמהרית. היא נפגשת פעמים רבות עם אוכלוסיה מבוגרת יוצאי אתיופיה, היא משוחחת אתם באמהרית. הם מאושרים ומברכים אותה על כך שלא איבדה את השפה.

שהיא מבקרת בבית האבות שאמא שלה עובדת, משוחחת עם הדיירים ומעניקה להם תשומת לב רבה. "גדלתי בלי סבא וסבתא והאנשים האלו משלימים לי את מה שחסר היה לי בילדותי".

רבקה מספרת לנו על רגעים מיוחדים בלתי נשכחים שחוותה במהלך תחרויות בהן השתתפה. היא ניפגשה מספר פעמים עם יריבה הולנדית ילידת איראן, שאמנם לא סירבה להתחרות מולה אך כשרבקה ניצחה אותה וזכתה במדליית הזהב היא החרימה את טקס חלוקת המדליות. כשרבקה נוצחה וזכתה במדליית הארד היא עמדה על הפודיום אך נמנעה מלחיצת היד המסורתית של המדליסטיות." מאחר ואני מכירה אותה אני לא מגיבה להתנהגות הלא ספורטיבית שלה וממשיכה בשלי".

בהצלחה בהמשך!

No Comments

Sorry, the comment form is closed at this time.