ראיון השבוע: עם הג'ודאי ברוך שמיאלוב

ראיון השבוע: עם הג'ודאי ברוך שמיאלוב

מאת: הוועד האולימפי בישראל

הג'ודאי ברוך שמיאלוב

"כל מה שאני עושה בחיים, אני תמיד חושב איך לעשות הכי טוב שאני יכול. אני אוהב שלמות. אם אני עושה משהו לא מספיק טוב, אני שומר אותו לעצמי ואף אחד לא יודע שהתנסיתי בו" כך, הג'ודאי ברוך שמאילוב (66 ק"ג), המדורג במקום ה-7 בעולם שהשיג לאחרונה את הכרטיס למשחקים האולימפיים בטוקיו 2020.

ברוך, (25 וחצי) יליד חדרה החל לעסוק בספורט בגיל שש. הוא התנסה באקרובטיקה, באומנויות לחימה וקצת בכדורגל. "לאמא שלי היה חשוב להקנות לי בטחון עצמי ושאדע להגן על עצמי, ומצאתי בזה עניין רב" הוא משחזר. כך עד גיל 11. שנה לאחר מכן התקבל לאקדמיה לג'ודו במכון וינגייט. ברוך היה ילד עצמאי. יחד עם זאת היה לו קצת קשה לעזוב את הקן החם בבית. אמא שלו שליוותה אותו כל הדרך רצתה להיות חלק מהתהליך והעניקה לו בטחון רב. היא ביקרה אותו מידי שבוע, מה שנתן לו דחיפה משמעותית בהסתגלות לחיים החדשים.

כבר בצעירותו בלטה אצלו התכונה שהוא מאד תחרותי. "הג'ודו מאד משך אותי. בכל תחרות שהשתתפתי רציתי לזכות במדליה. זה סחף אותי ותמיד הגביר אצלי את הרצון להצליח. רציתי מאד, וזה הצליח לי. הכישלונות המעטים שחוויתי דירבנו אותי לעבוד קשה יותר" הוא מספר.

ברוך קיבל הפסדים בצורה קשה. רגע אחרי שלחץ את ידו של היריב שניצח אותו הוא היה יוצא מהמזרן ו"הייתי נכנס למקום שקט יותר, ושם הדמעות זלגו..."אמרתי לעצמי שאני לא רוצה להרגיש את העצבות. אני רוצה להינות משמחת הניצחון".

זמן ההתאוששות שלו היה כחצי שעה ותמיד העמיד פנים שהכל בסדר.

היותו בן 14, בגיל הקדטים הוא נפצע במרפק. ההחלמה נמשכה כשנתיים, אבל ברוך לא ויתר. בכל התקופה הממושכת הזו הוא לא התחרה. הוא המשיך להיות באקדמיה, עבד עם יד אחת, רץ ועשה כל מה שמותר היה במסגרת מגבלות הפציעה שלו כדי לשמור על עצמו.

עם חזרתו ההדרגתית לפעילות ג'ודו הוא עשה זאת במלוא המרץ וההתלהבות. הוא הרגיש היטב פיגור של שנתיים. היה לו הרבה מאד מה להשלים. "זה היה שעור פנטסטי לחיים. אז כבר הבנתי שיש פרופרוציות בחיים. ההתמודדות הזאת חיזקה אותי מאד. הבנתי שבפציעה אין קיצורי דרך וצריך לבצע הכל במדויק על פי ההנחיות. ציפית לחזרה קלה, אבל זה לא קרה...בסיום אימון, כשהחברים שלי סיימו אימון אני נשארתי לבד על המזרן להשלים את החסר".

ההשקעה הגדולה הובילה אותו להצלחות בזירה הבינלאומית. ב-2014 בהיותו בן 19 , הוכתר לספורטאי השנה הצעיר של הוועד האולימפי בישראל אחרי שזכה באותה שנה במדליית זהב באליפות אירופה לנוער ובמדליית כסף באליפות העולם לנוער.

לפני פחות משלושה שבועות, בתחרות מאסטרס בגרמניה "דווקא בתחרות פחות טובה שלי (נוצח בסבוב השני-ב.ב.) השגתי את הקריטריון לטוקיו. ההתנהלות המקצוענית שלי לאורך כל הדרך הוכיחה שבתהליך ארוך ומצטבר חשוב להקפיד על התנהלות נכונה כל הזמן, מה שבסופו של דבר מתגלה כמשתלם".
ברוך התמודד על הכרטיס לטוקיו מול טל פליקר. עפ"י התקנות האולימפיות הבינלאומיות רק ספורטאי אחד בכל משקל יכול לייצג את המדינה שלו.

ברוך הוא ספורטאי שהכבוד לזולת וליריבו מהווה עבורו ערך עליון. הוא לא יצא בצהלות. "הרגשתי הקלה. הרגשתי שקבעתי ציון דרך משמעותי בקריירה שלי. לא רציתי להכביד על טל ולכן שמרתי על איפוק".

כשיצא מאולם התחרות ונכנס לאולם האימונים "החיבוק הראשון שלי היה עם טל פליקר. זה היה חיבוק ללא מילים. חיבוק של שתיקה" , הוא משתף אותנו. רק בארוחת הערב, מאוחר יותר, המתח השתחרר...אני חייב לציין שהיתה לנו התמודדות שהתנהלה בצורה ספורטיבית מאד לאורך כל הדרך. זו היתה האווירה והדרך שהישרה עלינו הצוות המקצועי".

רק אחרי מספר ימים אחרי שהשיג את הקריטריון לטוקיו הוא קלט את גודל ההישג. עכשיו הוא אוסף את עצמו, מחדש מאגרי אנרגיה כדי להכין עצמו בצורה המיטבית להופעה במשחקים האולימפיים בטוקיו"
ארבעה דברים שאנחנו לא יודעים על ברוך: שהוא מנגן על גיטרה בזמן הפנוי שלו.

שהוא מדבר ארבע שפות: עברית, אנגלית, רוסית ובולגרית וזאת בזכות בת הזוג שלו ילידת בולגריה, הג'ודאית בטינה טמלקובה שעלתה לארץ והיתה חברת נבחרת ישראל. בשלב זה היא נטלה פסק זמן מפעילות תחרותית לטובת לימוד ניהול מערכות ספורט. בכוונתה לחזור לפעילות תחרותית אחרי המשחקים האולימפיים בטוקיו 2020.

שבחמשת החודשים האחרונים הוא מקפיד על תזונה טבעונית. "זה מסייע לי לשמור על משקל ואני מרגיש עם זה מצויין מבחינה בריאותית. אני מוותר על הרבה דברים שמותר ואני אוהב לאכול. אני מרוויח בהתמודדות הזאת חוסן מנטאלי. למדתי לדחות סיפוקים.

לפעמים, בסוף שבוע אני מתפנק בארוחה חריגה שאינה תואמת את עקרונות הטבעונות אבל לא יותר מזה...". בשינוי הזה נדבק גם הפרטנר שלו לאימונים וכל ההכנות איל זוניס, שמחזיק בזה מעמד כבר שלושה שבועות...

ברוך חושף בפנינו את הפחד הגדול ביותר שלו ...."אחרי תחרות אני פוחד לעשות מקלחת. לוקח לי עשר דקות עד שאני פותח את המים. אז אני מגלה את כל החתכים והפצעים שלי מהתחרות. כמעט תמיד אני מתמלא בשיפשופים וחתכים בפנים שאינני יכול להסתיר. כשאני אחרי, אני נראה חבול...".

המשחקים האולימפיים בטוקיו יפתחו ב-24 ביולי
בהצלחה!

No Comments

Sorry, the comment form is closed at this time.