מאת: הוועד האולימפי בישראל
"ההופעה הראשונה שלי כספורטאי במשחקים האולימפיים, לונדון 2012, שינתה באופן מהותי את החיים שלי. כשאתה שומע על זה מאחרים או רואה את זה מהצד בטלוויזיה אתה לא יכול להבין באמת עד כמה זה עוצמתי וגדול וכמה זה חי. זה אירוע בסדר גודל מפלצתי. הכול מתוקתק! כל עוד לא הייתי שם הכול נראה לי עשוי מפלסטיק. כשחוויתי את זה בעצמי הבנתי שזה באמת ענק", כך הקלע האולימפי סרגיי ריכטר (31) שהשיג בקיץ שעבר (מינסק 2019 ) את הכרטיס למשחקים האולימפיים בטוקיו שנדחו לקיץ הבא, בגלל משבר הקורונה.
הוא עשה זאת במשחקי אירופה אחרי שזכה בתחרות זו במדליית הזהב. תהא זו הופעתו השלישית במשחקים האולימפיים. סרגיי, אלוף אירופה ב-2013, מספר לנו ש"אחרי המשחקים האולימפיים בלונדון עם שובי ארצה, גמלה בלבי ההחלטה שאני רוצה לעסוק בזה כל עוד אני יכול ומצליח לשמור על רמה מקצועית גבוהה. ביום שנחתתי מלונדון התחלתי כבר את הדרך לריו 2016", הוא נזכר.
בדרך ללונדון עבר סרגיי משבר קשה. כשנה לפני המשחקים האולימפיים התברר למשפחה שאביו אלכסנדר ז"ל חלה בסרטן המעי הגס. "זה היה נורא. אי אפשר לתאר במילים כמה ההתמודדות קשה כשזה אצלך בבית. פתאום, משום מקום, אתה מבין שעליך להתמודד עם מציאות חדשה מחוץ ללחצים אתם אתה חי בספורט, התמודדות שאינה מוכרת לך. עליך להמשיך בחייך האישיים, להצליח בספורט ולהיות לצדו של אבא והמשפחה כולה.
בשיחותי אתו הוא ביקש ממני לא לעצור ולהמשיך הלאה בספורט אבל זה היה לי קשה מאד", משתף אותנו סרגיי. בכל פעם שסרגיי נסע לתחרות, עד 2018 מצבו של אביו היה יציב.
לפתע חלה התדרדרות גדולה במצבו של אביו ובשנה האחרונה לחייו – 2018 הבינו בני המשפחה לאן
זה הולך …. "בתחרות הגביע העולמי במכסיקו, כשלושה שבועות לפני שאבא נפטר, הוא התקשר אלי ושאל אותי מתי אני מסיים את התחרות. פעם ראשונה מאז ומעולם שהוא שאל אותי שאלה כזאת.
לא הבנתי עד כמה מצבו חמור. סיימתי את התחרות, טסתי ממכסיקו למוסקבה לאסוף את אשתי והבנות התאומות.
הגענו לארץ למספר ימים והוא נפרד מאתנו. ביום שחזרנו למוסקבה, קרה לי משהו הזוי. המזוודה עם הציוד האישי שלי לא הגיעה. הייתי בהכנות ליציאה לתחרות גביע העולם קוריאה. נכנסתי ללחץ. רק אחרי יומיים המזוודה הגיעה.
נסעתי בשתיים לפנות בוקר לשדה התעופה לקחת אותה. כשחזרתי הביתה עם המזוודה, קיבלתי טלפון מאחותי הקטנה (בת 8) , ואני שומע אותה ממררת בבכי. לא מדברת….הבנתי מה קרה. אמי סבטלנה לקחה את הטלפון והודיעה לי שאבא נפטר. היא ביקשה ממני שלא אוותר על התחרות בקוריאה. אני כמובן ביטלתי את השתתפותי וישר טסתי לארץ. זה רגע מתלתל מאד בחיים" משתף אותנו סרגיי ומוסיף: "פתאום עבר לי מסך שחור מול העיניים. מה עושים עכשיו? אימא נשארת לבד עם ילדה קטנה….אמי ביקשה ממני להמשיך בחיים שלי.
אנחנו מדברים כל יום והיא מעודכנת בכל דבר שעובר עלי ועל משפחתי". הרגע השלישי המהותי בחייו של סרגיי החל כשהתחתן אחרי המשחקים האולימפיים בריו והקים משפחה. "אני נשוי באושר לנטלי ויש לנו תאומות מדהימות: ורה וטיה.
אלו חיי שיגרה אחרים לגמרי. מאז לידת התאומות גילתי את עצמי מחדש. פתאום אני נוכח לדעת מידי יום מחדש שאני יכול לעשות במהלך היום פי עשרה דברים ממה שעשיתי כספורטאי רווק והכל משתלב היטב".
בשמונת החודשים האחרונים, בגלל משבר הקורונה לא יצא סרגיי מביתו במוסקבה. "הפרידה מהאישה והבנות שאני יוצא לחו"ל למחנות אימונים ותחרויות (בממוצע 20 פעמים בשנה), קשה מאד על כולנו.
עד שלמדתי לחיות עם זה, באה הקורונה ואני צופה שנצטרך להתמודד עם משבר נוסף ברגע שאחזור בקרוב לצאת לחו"ל.."
בהצלחה בהמשך הדרך!