"הרגע ששינה את חיי" עם גולש המיסטרל האולימפי עמית ענבר

"הרגע ששינה את חיי" עם גולש המיסטרל האולימפי עמית ענבר

מאת: הוועד האולימפי בישראל

לפני כ- 20 שנה, בקיץ 2000 חתם גולש המיסטרל עמית ענבר ממכמורת (בן 48) את הפרק האולימפי שלו, עם הופעה בשני משחקים אולימפיים: ברצלונה 1992 בהם סיים במקום השמיני, וסידני 2000 בהם סיים במקום השביעי.
במהלך הקריירה הנפלאה שלו ייצג עמית את ישראל ב-12 אליפויות עולם בהן זכה בשלוש מדליות כסף ובשבע אליפויות אירופה בהן זכה בשתי מדליות זהב ובמדליית כסף אחת. ארבע פעמים במהלך הקריירה שלו היה מדורג במקום הראשון בעולם! וואו, איזו קריירה מדהימה!!!

עמית, נשוי לדנה ואב לשניים: מיה חיילת בת 19 ודראל בן 14 וחצי, גולש בפנמה בתקופה זו. "מיה ודראל הם גולשי נשמה. הם שאבו את פילוסופיית הים שלי שאומרת: להסתכל על הים כלונה פארק שיש בו הרבה מיתקנים שונים בענפי הגלישה וכדאי להנות מכולם" , הוא מספר לנו.
עמית מנהל מזה שנים רבות יחד עם אשתו בית ספר לגלישה בארץ ובחו"ל רב גילאים עם דגש על פעילות לא תחרותית. המטרה שלהם "להפוך את משתתפי מחנות האימונים האלו להיות אנשי ים טובים יותר". אחד מהרגעים יוצאי הדופן בקריירה שלו שלעולם לא ישכח היה רצח יצחק רבין ז"ל. הוא וגל פרידמן היו באליפות העולם בדרום אפריקה. "קיבלנו מההורים את ההודעה על רצח רבין. הערצתי את האיש המיוחד הזה, נפגשתי אתו מספר פעמים ובאותו רגע הרגשתי שאני רוצה להיות בארץ, בבית. זה השפיע עלי מאד" הוא נזכר.

אחת התקופות שהשפיעו על חייו, ממנה אימץ תובנות חשובות המלוות אותו כל חייו, היתה כשלושה חודשים לפני אליפות העולם באוסטרליה ב-1998, במהלך הקמפיין לקראת סידני 2000, בשיא ההתמודדות המקצועית מול גל פרידמן.
בסיום יום אימונים שיגרתי בשדות ים, בדרכו חזרה הביתה במכמורת הוא נקלע לתאונת דרכים קשה. נהגת סטתה מהדרך ומהנתיב הנגדי לכיוון הנסיעה התנגשה בו. הוא שבר את הכתף וכאן החל המרוץ שלו מרופא לרופא. "הייתי אצל ארבעה מומחים וכולם אמרו לי את אותם הדברים: שכח מהחלום האולימפי שלך. עליך לעבור ניתוח והשיקום ייקח לפחות חצי שנה. אולי תוכל לחלום על המשחקים האולימפיים הבאים באתונה 2004".
עמית לא היה מוכן לוותר על החלום של סידני וניפגש עם רופא נוסף שאמר: "ניתוח זה נכון, אבל אתה יכול לנסות להתחיל במרוץ של טיפולים פיסיותראפיים כדי לייצר מסת שריר סביב האזור הפצוע ואולי תצליח לחזור לגלוש".
עמית שהיה נחוש לעשות הכל כדי לגלוש בחר במסלול הזה. "לא ויתרתי. עבדתי קשה מאד והגעתי לאליפות העולם נחוש להיאבק על התואר העולמי. את מדליית הזהב הפסדתי בשיוט האחרון וזכיתי במדליית הכסף. הייתה זו אחת התחרויות הטובות שלי. הגעתי מהמקום הכי נמוך שלי למקום הכי גבוה. זה נתן לי להבין שאין דבר כזה אי אפשר או בלתי אפשרי. מאז, לקחתי אתי כתובנה לכל החיים את המושג – הכול אפשרי" , אומר עמית ענבר.
כשלא הצליח להשיג את הכרטיס למשחקים האולימפיים לאטלנטה 1996 נכנס עמית ל-MOD ש"זהו...מספיק לי. סיימתי את חלקי בספורט האולימפי התחרותי". הייתי עצוב מאד, מתוסכל ותחושת הכישלון והאכזבה ליוו אותי בכל רגע. התרחקתי לגמרי מהים!
נסענו אשתי ואני לטיול ארוך בלי ים במהלכו נולדה בתוכי התובנה שאני לא סיימתי את הקריירה. אני חייב לעצמי וזה עדיין לא אקורד הסיום שלי", מספר עמית.
בתקופת ההתנתקות הזאת הוא התבגר, הכיר אנשים חדשים גילה את המדיטציה והיוגה ועבר תהליך שינוי תזונתי משמעותי ששינה לו את הגוף. קיבלתי עם עצמי החלטה לחזור לקמפיין אולימפי נוסף- סידני 2000. הייתי במקום אחר. חזרתי מפוייס הרבה יותר, הפרופרוציות לדברים מסוימים בחיים השתנו אצלי. נכנסתי לזה ממקום רוחני, הרבה יותר נינוח. הגעתי לאליפות אירופה באתונה בטרפת. ניהלתי התמודדות ראש בראש מול הגולש היווני, מדליסט הזהב האולימפי מאטלנטה. אחרי שבוע מאד חזק ואמוציונאלי סיימתי במקום הראשון. סגרתי בכך מעגל משמעותי. מהכישלון שלי בעבר בדרך לאטלנטה שלא הגעתי אליה עד לזהב באירופה. אז הבנתי שאני במסלול הנכון. הכל התחבר לי לדבר אחד חיובי".

במשך שנים רבות היתה בין עמית וגל פרידמן יריבות ספורטיבית גדולה. "עם כל הרעשים מסביב בפועל לא היה לנו שום עניין חוקתי שהגיע לדיונים או בתי דין. היינו יריבים ספורטיביים מאד חזקים, דחפנו אחד את השני עם הרבה אש חיובית והכל בגבולות המותר. מעולם לא ביצענו משהו לא ספורטיבי. התחרות היתה אמוציונאלית אבל התנהלה בכל הכוח ב- FAIR PLAY.

אני מרגיש שהמאבק המקצועי דחף אותנו לכל פודיום בכל תחרות אליה הגענו בעולם ותמיד מישהו מאתנו היה על הפודיום.

"אני מרגיש שהמסע הארוך הזה שעברנו שנינו דחף גם את גל למדליית הזהב האולימפית".

No Comments

Sorry, the comment form is closed at this time.