"הרגע ששינה את חיי": האתלטית אסתר רוט שחמורוב

"הרגע ששינה את חיי": האתלטית אסתר רוט שחמורוב

החודש ציינו 48 שנים לרצח י"א הספורטאים, המאמנים והשופטים במשחקים האולימפיים במינכן 1972. מרגעי שיא השמחה והאופוריה של משלחת ישראל במינכן, כשאיש לא ציפה שאתלטית ישראלית, משום מקום, תעפיל שלב אחרי שלב בריצת 100 מטרים, כולל חצי הגמר, במשחקים האולימפיים במינכן 1972, כשמדינה שלמה הרגישה גאווה גדולה, הגיעו רגעי השפל המחרידים ששינו את חייה של אסתר רוט שחמורוב (16.4.1952) כשהיא בת 20 בלבד.

ריצת ה-100 מטרים הייתה עבורה "ריצת החימום" למקצוע העיקרי שלה – 100 מטרים משוכות. "לעולם לא אשכח את הלילה בו אם הבית במגורים של הבנות דפקה על דלת החדר שלי, כשלצידה חברתי למשלחת השחיינית שלומית טור ניר ואמרה לי, "מחבלים חדרו למגורים שלנו ושניים מחברי המשלחת הישראלית נרצחו". היא ביקשה ממני לאסוף מיד את הדברים ולפנות את החדר. לעולם לא אשכח את רגעי המתח בהם ראיתי מול עיני איך מעלים את החברים שלנו, אחד אחד להליקופטרים.
רק את המאמן שלי עמיצור שפירא לא ראיתי. המאמן שהיה בשבילי הכל מהאימון הראשון שלי אתו ב-1966. באותו אימון ניצחתי אותו בריצת 60 מטרים ואז הוא אמר לי: אני מכין אותך לאולימפיאדה".
"כולנו היינו אחוזי הלם ופחד. ראשי המשלחת אמרו לי: קחי שני כדורי שינה ותלכי לישון. את רצה מחר כי אנחנו רוצים להראות לעולם כולו שישראל לא נכנעת. לא הבנתי את זה.....לקחתי את הכדורים והיו לי חלומות זוועה ... כשהתעוררתי, נכנסו לחדרי חברים מהמשלחת. הפנים שלהם הסגירו את שקרה במהלך הלילה. הנורא מכל. בכך תמו עבורנו המשחקים האולימפיים".

התמונות הקשות בחייה של אסתר שלעולם לא תשכח: "אנחנו עולים למטוס בדרך חזרה לארץ. אני רואה את המאמן שלי, אתו הגעתי למינכן, מובל למטוס בארון מתים, יחד עם עוד עשרה חברים מהמשלחת. כשהגענו לארץ המפגש עם המשפחות שמקבלות את יקיריהם בארונות קבורה....האמינו לי...אי אפשר להשתחרר מהמראות האלו".

אסתר, כלת פרס ישראל לספורט (1999) מוסיפה: "בשיא ההצלחה שלי אני יורדת לתהום....אני שואלת את עצמי איך מרגעים כאלו אני ממשיכה את החיים?....איזה החלטות אני מקבלת...? למזלי הגדול לצידי היה בעלי פטר....אסתר קיבלה הזמנה להשתתף בתחרות בינלאומית גדולה בדרום אפריקה אליה הוזמנו להשתתף שיאנים ואלופים שניצחו במשחקים האולימפיים במינכן.
פטר דרבן אותה לצאת לשם. "הם ראו בי נציגת הטבח במינכן. למרות שלא הייתי מוכנה מבחינה ספורטיבית ניצחתי בכל המקצים בהם התחריתי".
סביב אסתר הייתה שם בדרום אפריקה ובעולם כולו התעניינות תקשורתית יוצאת דופן והיא התראיינה ללא הפסקה. "כשהבנתי שהעולם מתעניין בסיפור על האסון הנוראי, אמרתי לעצמי אני ממשיכה למשחקים האולימפיים במונטריאול 1976.

ראיתי שזה הייעוד שלי בחיים! זו הדרך שלי להחיות ולהגשים את החלום של המאמן שלי עמיצור שפירא ז"ל. זה נתן לי את הדרייב העצום להמשיך בכל הכוח. ראיתי בכך שליחות לאומית ומחויבות למאמן שלי שהיה כל עולמי ולחברי במשלחת ישראל שנרצחו!"

לקראת מונטריאול התאמנה אסתר תחת שרביטו של בעלה פטר רוט והגיעה להישג שיא: מקום ששי בגמר האולימפי בריצת 100 מטרים משוכות!

היא המשיכה למחזור אולימפי נוסף, בדרך למשחקים האולימפיים במוסקבה 1980. ישראל לא השתתפה במשחקים אלו ואסתר פרשה מפעילות תחרותית.

בכל השנים היא מספרת ותמשיך, כך היא מבטיחה, לספר את הסיפור הנורא בכל מקום ובכל הזדמנות.

הצילום בתבנית מהאלבום הפרטי של אסתר רוט שחמורוב

No Comments

Sorry, the comment form is closed at this time.