מאת: הוועד האולימפי בישראל
"לכל הבנות בנבחרת ישראל ברור שהכוח שלנו הוא באחדות שלנו, בעבודת הצוות שלנו ובהיותנו משפחה אחת מלוכדת ומגובשת. כל אחת מהבנות יודעת שהיא לא יכולה לנצח משחק לבד. כל הבנות התגייסו ב-100% של מחוייבות לנבחרת ישראל, הגם שבתחילת הדרך כל אחת היתה במקום אחר בחיים.
התמסרנו טוטאלית למשימה. אנחנו מתנהלות כמקצועניות לכל דבר עם 10-12 יחידות אימון בשבוע כי אנו רואות בזה שליחות לאומית. כולנו משלבות את הכדורמים בחיי היום יום עם לימודים או עבודה כמו גם שרות צבאי" כך, איילת פרס (28, 1.70 מטר) שוערת נבחרת הנשים של ישראל בכדורמים מאס"א תל אביב.
איילת גדלה בתל אביב, בת לאורית הידורפיסטית במקצועה ולאלון, מהנדס בניין במקצועו ואחות לאוהד המסיים בקרוב לימודי הנדסת חשמל בטכניון.
היא, בוגרת תיכון אליאנס בתל אביב, סיימה לימודי תואר שני בביו הנדסה באוניברסיטת בר אילן והשנה החלה בלימודי התואר השלישי בתחום זה. היא עוסקת בחקר בניית כרומוזומים מנוגדנים. ראש המעבדה שלה הוא פרופסור גור יערי, לשעבר שחקן נבחרת ישראל בכדורמים.
איילת נחשפה למשחק הכדורמים כבר בגיל שש, לגמרי במקרה."אמא שלי רצתה שאצטרף לחוג שחייה. המליצו לה לצרף אותי לחוג כדורמים.
אמרו לה שזה הדבר הקרוב ביותר לשחייה. הצטרפנו לחוג אני וחברה שלי לקבוצת בנים. היא עזבה מהר ואני נשאבתי לזה. מהר מאד בחרתי בתפקיד השוערת. עד גיל 14 שיחקתי רק עם הבנים" היא נזכרת."באותה עת הצטרף למועדון שלנו כמאמן, בני לנג, שהוא כמו אבא שני שלי. הוא גרם לכך שאמשיך בדרך הזאת כשיזם הקמת קבוצת נשים בוגרת מסודרת.
כדי לא להיעצר בהתקדמות המקצועית שלי המשכתי להתאמן עם הבנים והתאמנתי גם עם הבנות. עד גיל 18 לא ידעתי בכלל מה זה נבחרת ישראל" היא נזכרת. איילת התגייסה לצה"ל לשרות קרבי והיתה לוחמת ביחידת חילוץ והצלה. היו לדבריה ביחידה הזו מעט בנות. במשך כשנתיים היתה לוחמת ובשנה השלישית זכתה למעמד של ספורטאית מצטיינת והיא חזרה לשחק כדורמים.
"מדובר בענף ספורט הדורש יכולת חשיבה מוגברת עם משחק לא פשוט בהיבט הטאקטי שלו. משחק הדורש הסתגלות כי להיות במדיום של בריכה זה ממש לא פשוט. לחשוב בזמן משחק כשהרגליים לא על הקרקע זה קשה מאד. בענפי הכדור האחרים הרבה יותר קל מאשר לחשוב עם הרגליים במצב ציפה. יש לא מעט רגעים של קבלת החלטות במצב של חוסר חמצן" היא מסבירה.
איילת מונתה לאחרונה לקפטנית נבחרת ישראל. היא החליפה את שונית סטרוגו "שהיתה קפטנית שנים רבות, מאז שאני זוכרת את עצמי כשחקנית נבחרת ישראל" היא אומרת.
תפקיד השוערת בכדורמים הוא תפקיד קשה מאד. היא השחקנית היחידה בנבחרת ישראל שכל הזמן הראש שלה מעל המים. "התפקיד דורש יכולת עבודה עצמית. בהרבה מאד פרקי זמן במהלך המשחק אני לבד וממש לא מעורבת במשחק ועלי להיות בערנות מלאה כשהנבחרת נכנסת למצב של הגנה.
ברגע שההגנה שלנו טובה והשוערת היא חלק ממנהף זה נראה כמו קונצרט והכל עובד טוב במדויק".לדבריה, "כששחקנית יריבה שוחה לכיוון שלי בהתקפה מתפרצת אני צריכה להיות מרוכזת ב-100%. אני מנסה להבין את תנועת היד ותנועת הגוף שלה ולהעריך לאיזה כיוון היא תזרוק את הכדור. התגובות שלי הן בעיקר אינסטינקט, היא אומרת, ומציינת שספגה הרבה מאד כדורים בפנים והיא רואה בזה חלק בלתי נפרד מהמשחק" עצירת פנדל במשחק מכניסה אותה לטירוף והדבר מדרבן מאד את חברותיה לנבחרת.
"יש עצירה אחת מיוחדת שלעולם לא אשכח. זה קרה במשחק חוץ נגד נבחרת פורטוגל ב-2018 בקרב להשגת הכרטיס לאליפות אירופה. ממש בפתיחה הפורטוגליות זכו בפנדל. עצרתי את הכדור ומאותו רגע הנבחרת גילתה משחק מצוין ובתום שני המשחקים זכינו בכרטיס לאליפות אירופה".
מה אנחנו לא יודעים על איילת?
שיש לה כבר שלוש שנים בן זוג הייטקיסט שעלה לישראל מארצות הברית.
שהיא לא חרשנית בלימודים ואין לה יכולת ריכוז גבוהה ליד מחברות וספרים והיא מקפידה לשנן דברים.
שהתחביב העיקרי שלה הוא בישול ובמיוחד הכנת בירות.
שיש לה חלום גדול, להיות שותפה להיסטוריה של הספורט בישראל בה נבחרת הנשים של ישראל תשתתף במשחקים האולימפיים שיהיו בקיץ 2024 בפריז.
שהיא מקשיבה באופן קבוע לפני משחק לחמישה שירים בלועזית שהיא אוהבת. שהמשפחה שלה תומכת בה מאד ומגיעה לעודד אותה ואת הנבחרת בכל משחק שלה (בארץ ובחו"ל).
שהיא שומעת קולות עידוד מהיציע אבל לא מזהה בדיוק מי זה…לאיילת מסר חשוב לבנות צעירות: "משחק הכדורמים מעניק לכל אחת הזדמנות להיות שווה בין שוות בעיקר בגלל השונות של המשחק.
בנות מופנמות יכולות למצוא בכדורמים מקום להיפתח ולהתפתח. לדעתי, נערה הסובלת מהפרעות קשב וריכוז יכולה להיות שחקנית מצטיינת. אני יכולה לומר לכל אחת ואחת: יש לי פריבילגיה גדולה מאד בחיים. אני נהנית מכל רגע כי אני עוסקת במה שאני אוהבת. מציעה לכן לנסות".
בהצלחה!
