"ראיון השבוע" עם נמרוד קריביצקי לוחם טאקוונדו

מאת: הוועד האולימפי בישראל

"בהיותי נער בן 14 אמר לי מאמן נבחרת ישראל בטאקוונדו יחיעם שרעבי שיש לי את כל הנתונים להיות אלוף אולימפי, והדליק בי אש של מוטיבציה גדולה מאד להצליח" כך, נמרוד קריביצקי לוחם הטאקוונדו האשדודי שיחגוג בנובמבר הקרוב את יום הולדתו ה-22, ספורטאי מצטיין שחי ונושם את העיסוק הספורטיבי שלו 24/7 וממוקד מטרה – הצלחה בזירה הבינלאומית.

נמרוד, הבן הצעיר במשפחה עם עוד שני אחים: אלון בן 31 עורך דין במקצועו ויוסי בן 28 בעלים של מועדוני ריקוד, ערך היכרות ראשונה עם הענף כבר בגיל חמש. הוא ואחיו יוסי ראו פלאייר שהזמין ילדים לחוג טאקוונדו בעיר. אחיו עזב את זה מהר מאד…נמרוד אהב את זה מאד.

"הייתי ילד באלגניסט שטוטניק משהו. ברגע שהתחיל האימון הכניסו אותי מיד למסגרת של משמעת והעמידו אותי מיד במקום. אהבתי את זה מאד" הוא נזכר. בתוך זמן קצר, בהגיעו לגיל שבע, משהבחינו בפוטנציאל המקצועי שלו הוא עבר להתאמן במועדון בנס ציונה.

"אבא שלי לקח אותי לכל אימון, צפה באימון ואז בסיום האימון היינו חוזרים הביתה. בגיל 10 התקבלתי לנבחרת הקדטים של ישראל, בהדרכת המאמן האולימפי יחיעם שרעבי והצוות שלצידו נועה שמידע ומארק מרגינסקי. אבא הסיע אותי לכל מחנות האימונים בוינגייט ובירושלים.
אבא היה הנהג שלי…אני כמעט ולא זוכר מתי נסעתי לאימון באוטובוס. ממש פעמים בודדות… זו היתה מסירות מובהקת ואני יודע להעריך מאד את התמיכה יוצאת הדופן הזאת" אומר נמרוד.

בהיותו בן 12 כבר יצא להתחרות בחו"ל. הוא השתתף באליפות אירופה לקדטים בגרוזיה בה נוצח ברבע הגמר בהחלטת מערכת. "ההישג הזה נתן לי את הדרייב להמשיך הלאה. פתאום ראיתי שאכן יש לי את הפוטנציאל המקצועי. מגיל 8 אמרו לי שיש בי פוטנציאל גדול.

עד לתחרות הזאת לא הרגשתי את זה" הוא נזכר.רק בגיל 17 החל נמרוד להרגיש את הפריצה ההישגית שלו. הוא זכה בתחרות לבוגרים בקרואטיה במדליית הארד והוסיף מדליית ארד נוספת בתחרות בינלאומית בבלגיה."אז באמת הבנתי שכולם מצפים ממני ואני מצפה מעצמי".

הרגע ששינה לו את החיים קרה ב-2018 בהיותו בן 17 וחצי. הוא ניצח את אלוף העולם מבלגיה בנקודת זהב ו"זו היתה נקודת התפנית בקריירה שלו".שנה לאחר מכן התגייס לשרות צבאי סדיר במעמד של ספורטאי מצטיין והשתלב היטב במסגרת נבחרת הבוגרים של ישראל. הישג השיא שלו הושג ב-2019, בדיוק ביום הולדתו, כשזכה במדליית ארד באליפות אירופה לבוגרים שהתקיימה באירלנד.

"זו היתה מתנת יום הולדת נהדרת שהענקתי לעצמי ולמשפחתי שהגיעה לעודד אותי בתחרות. זה היה אושר עילאי" הוא משתף.
לנמרוד, 1.88 מטר הנחשב ללוחם גבוה המתחרה במשקל של 68 קילוגרמים, סדר יום עמוס מאד. הוא מתחיל את היום באימון בוקר בים, חוזר לאולם לאימון גמישות ואחרי מנוחת צהריים "אני חייב לישון בצהריים" חוזרים לאולם לאימון טאקוונדו.

בסה"כ יש לו 20 יחידות אימון בשבוע. נמרוד חי כל השבוע בבית הטאקוונדו ברמלה, סמוך לאולם האימונים, בו גרים 13 חברי נבחרת ישראל. רק בסופי השבוע הוא חוזר הביתה למשפחה.הוא מקפיד מאד על משקל קבוע כשהוא מלווה על ידי תזונאי קבוע, בן אל ברקוביץ'.

המטרה שלו לא להגיע למסת שריר גבוהה אלא לשמור על קלילות יש לו לדבריו נתונים מושלמים כשראוי לציין שהוא מקפיד על אחוז שומן נמוך והוא עומד על 6.4%.

"אני אוהב סטייק טוב, אבל אני מקפיד לא לאכול יותר מפעם אחת בשבוע".נמרוד, 13 פעמים אלוף ישראל, רואה בטאקוונדו דרך חיים. מסגרת מיוחדת שהוא מתמסר לה באופן מלא ועושה הכל באהבה רבה.
"הערכים שבספורט מדברים אלי. הכבוד ההדדי לזולת, המשמעת הקפדנית, הפירגון לחברים בנבחרת למרות שמדובר בספורט אישי והעובדה שאנחנו מדרבנים אחד את השני להגיע לשיא היכולת הם נר לרגלי".

החלום שלו: "לזכות במדליה אולימפית! אני לא יודע איך ארגיש באותו רגע אבל אני בטוח שזה יהפוך את הטאקוונדו לענף ספורט מוכר.

הלוואי שבזכות המדליה האולימפית ידעו בארץ מה זה טאקוונדו כמו שיודעים מה זה כדורגל או כדורסל. אני מודע לכך שאני עדיין בתחילת דרכי ועדיין לא מספיק מוכר אבל אני בטוח שבזכות הישגים יכירו אותי הרבה יותר טוב" אומר נמרוד המוכר כטיפוס חייכן ושמח.

לפני קרב הוא מתנתק מהסביבה. מקשיב למוסיקה ולמה שמאמנו יחיעם שרעבי אומר לו. הוא נכנס ל-ZONE שלו. רגע לפני תחילת קרב הוא מקפיד לקוד קידה למאמנו יחיעם ולתת לו טפיחה בכף היד. זה מכניס אותו ל-MOD של קרב.

בקרבות הוא נלחם עד הסוף ללא כל פחד. משתדל להינות מכל סיטואציה. כשהוא מפסיד, הוא אף פעם לא מאשים מישהו אחר בהפסד. אף פעם לא מתעסק עם השופטים במהלך הקרב. הוא תמיד לוקח את כל האחריות עליו.

הוא מתכנס עם עצמו בשקט ומנסה לנתח מדוע הפסיד. "אני מנסה תמיד להסתכל על הטוב ועל חצי הכוס המלאה במה שאני עושה" הוא מסביר.מה שתמיד מרגש את נמרוד מחדש זה כשהוא לובש את חליפת הקרב הייצוגית ועליה דגל ישראל.

"זה עושה לי טוב. אני אומר לעצמי: רק שלא יפסיקו לראות את דגל ישראל במהלך התחרות…"

בהצלחה!