מאת: הוועד האולימפי בישראל
מספרים שבהיותו תינוק בן ארבעה ימים, כשהוא בעגלה, הגיע לאולם ההיאבקות בבאר שבע. אביו, ליאוניד שולמן, אלוף אוקראינה לבוגרים בעברו עלה לישראל ב-1990 היה המאמן במועדון והביא כמובן את בנו התינוק לאולם.
כך, יורי קלשניקוב המתאבק הבכיר של ישראל בסגנון חופשי שיחגוג בעוד כשלושה חודשים את יום הולדתו ה-22. אחיו ואסילי הגדול ממנו ב-15 שנים עסק גם כן בהיאבקות והגיע לשני הישגים משמעותיים: מקום שביעי באליפות אירופה לבוגרים ב-2008 ושנתיים לאחר מכן סיים במקום השמיני באליפות העולם.
כשמלאו ליורי ארבע, הוא נכנס לראשונה למסגרת מסודרת של חוג היאבקות. "למדנו גילגולים, פיתחנו קואורדניציה, למדנו לטפס על חבלים והכל יותר בכדי לשחרר אנרגיות ולהיות במסגרת ספורטיבית הדורשת משמעת. בגיל עשר התחלנו ללמוד היאבקות ובגיל 12 התחלנו להתחרות". הוא נזכר.
המאמן שלו היה אביו וזה בהחלט מורכב. "תמיד, כל מה שקורה באולם, עובר הביתה וכל מה שקורה בבית עובר לאולם. נכון, יש לא מעט משברים, אבל לומדים לחיות עם זה.
תמיד אבא צעק עלי יותר מאשר על האחרים. תמיד אני הייתי אשם. זה היה מעצבן מאד! בבית, אבא הסביר לי שהוא רוצה שאני אשמש דוגמא לאחרים. הוא תמיד אמר לי: איך אני יכול לדרוש מהאחרים התנהגות הולמת ולצעוק עליהם אם הבן שלי לא מתנהג בצורה מושלמת" משתף אותנו יורי.
עד גיל 15 יורי לא ממש השקיע בהיאבקות. אביו מאמנו המשיך לדחוף. לא הירפה ובגיל חמש עשרה וחצי כשהוכתר לאלוף ישראל לנוער עד גיל 17 יצא לראשונה בחייו לייצג את ישראל באליפות אירופה בסרביה.
"הפסדתי בקרב הראשון ואז השתנתה הגישה המקצועית שלי. הבנתי שאם אני אכן משקיע כל כך הרבה, ואני רוצה גם להצליח במה שאני עושה אני חייב להתבגר ולתת את ה-100% שלי בכל רגע נתון ובהתאם לתפיסה הזו התחלתי לפעול".
שנה לאחר מכן (ביולי 2015), בהיותו בן שש עשרה וחצי השתתף יורי באליפות אירופה לנוער עד גיל 17 שהתקיימה בסרביה. לראשונה הצליח לעבור סיבוב בתחרות בינלאומית אחרי ניצחון על יריב מסלובקיה, וניצח בקרב השני יריב מגרמניה . "פעם ראשונה שהתחריתי על מדליה. לא הצלחתי לעמוד בלחץ. היתה הפסקה של שלוש שעות בין המוקדמות לקרבות על המדליה והמתח הכריע אותי בסופו של דבר. בחצי הגמר הפסיד יורי ליריב מרוסיה ובקרב על מדליית הארד נוצח 8:5 בידי מתאבק מהונגריה" הוא נזכר ומציין ש"ההישג הזה נתן לי הרגשת ביטחון מוטביציה גבוהה להמשיך לעבוד קשה מתוך אמונה שאני יכול להצליח".
באוגוסט 2017 חל השינוי מקצועי גדול אצלו. יורי החל להתאמן אצל הרוסי מגומד זובאירוב שהיה אלוף העולם לנוער אך פרש בגיל צעיר בגלל פציעות חוזרות בברכיו. אחרי חודשיים של עבודה משותפת כשהוא בן 19, זכה יורי במדליית ארד באליפות העולם עד גיל 23 בפולין, ובאותה שנה זכה בסך הכל בשמונה מדליות זהב בתחרויות בינלאומיות.
שנה לאחר מכן, ביולי 2018 זכה במדליית ארד באליפות אירופה לצעירים עד גיל 20. רק הקרובים אליו יודעים ששבוע לפני התחרות קרע את הרצועה בברך שמאל. הוא לא היה מוכן לוותר על השתתפות בתחרות. עם הרבה חבישות וכדורים לשיכוך כאבים כשהוא לא מוותר ולו לשנייה הוא הצליח לזכות במדליית הארד.
באפריל 2019, לראשונה בקריירה שלו השתתף יורי באליפות אירופה לבוגרים, חרף גילו הצעיר (21) וסיים במקום השמיני. רק לפני מספר ימים חזר יורי להתאבק.
הוא סובל מפריצת דיסק צווארי ושני שברים ונדרש למנוחה של שלושה חודשים. "המשכתי להתאמן עם כאבים, לא טיפלתי בפציעה באופן יסודי וסחבתי אותה זמן רב. הקורונה באה לי בזמן טוב. זה הזמן להקשיב לגוף ולשקם אותו. עכשיו אני מתחיל לחזור לאימוני טכניקה ועבודה על הצוואר".
בחודש הבא ידע יורי מתי בדיוק יתקיימו תחרויות הקריטריון למשחקים האולימפיים שנדחו ליולי הבא. מתוכננות שתי תחרויות: אחת באירופה והשניה תחרות עולמית. מקום בגמר התחרויות האלה מקנה את הכרטיס למשחקים האולימפיים. זו המטרה של יורי. אנחנו נעקוב אחריו.
ההיאבקות בישראל עדיין לא פופולארית. יחד עם זאת עבור יורי זו דרך חיים. "מדובר בענף ספורט הדורש חוסן מנטלי גבוה. דרך הספורט הזה אני מצליח לבטא את עצמי בצורה הטובה ביותר. לא משנה מה עבר עלי במשך היום. ברגע שאני עולה למזרן באימון ובוודאי בתחרות, אני נכנס ל-MOD רגוע ושקט" אומר יורי, שלאחרונה סיים לימודי תואר ראשון בחינוך גופני באוקריאנה ועוזר לאביו ליאוניד לאמן צעירים בני 4 עד 16 במועדון בבאר שבע ומחנך אותם קודם כל להקפיד על ערכי התנועה האולימפית כבוד לזולת ואהבת האדם.
מה אנחנו לא יודעים על יורי?
שעד גיל 17 היה נער נמוך ושמן. אז הגיע השינוי. בכל שנה הוא גבה 10 סנטימטרים ועלה 10 קילוגרמים. ומגיל 19 יורה המתנשא לגובה של 1.83 מטרים מתחרה ב-86 קילוגרמים.
שבסוף 2016 אמו אירנה ז"ל נפטרה ממחלת הסרטן, אחרי מאבק של 15 שנים במחלה הארורה הזאת.
אירנה, שהיתה שחיינית מצטיינת בצעירותה, בין עשרת הצעירות הטובות של ברית המועצות, היתה רופאה במקצועה ועבדה במועדון ההיאבקות של באר שבע.
"אמא היתה חלק חשוב בקריירה שלי ומעודדת מספר 1 שלי. מאז פטירתה למדתי להיות עצמאי. אני מבשל ומכבס ועוזר לאבא בניהול הבית. אני מכין לעצמי את האוכל. מקפיד על תפריט הכולל הרבה מאד ירקות ופירות ולא אוכל שטויות. אני לא מרשה לעצמי לאכול שוקולד. מזל שאני לא אוהב".
שהוא מקפיד על שמונה שעות שינה בלילה, ומשתדל מידי יום לישון לפחות שעה אחת בצהריים כדי להתאושש לחלקו השני של יום האימונים.
שהוא אוהב לשחק שחמט והוא מקדיש לזה כל יום לפחות כחצי שעה כי " זה כמו שחמט רק צריך לחשוב הרבה יותר מהר" הוא מסביר.
שהוא מגדיר את עצמו כאדם מאד תחרותי שלא אוהב להפסיד. "אני מאד אוהב כדורגל וכדורסל וכשאני משחק עם חברים והקבוצה שלי מפסידה אני מתעצבן וצועק על חברי לקבוצה".התובנה שלו היא שאחרי הפסד הוא צריך להתאמן חזק יותר. "לפעמים לומדים מהפסד הרבה יותר מאשר מניצחון".שהוא אוהב להאזין לספרים ולשמוע ראיונות עם אנשים מובילים בתחומם.
לאחרונה הקשיב לראיון עם דייוויד ג'וגין העוסק באימון למוח והוא מקשיב למה שהוא ממליץ בכל הקשור למה שאתה יכול לגרום למוח שלך להפיק ממנו כמה שיותר והוא מנסה ליישם את תורתו על עצמו.
