"ראיון השבוע" עם המתעמלת האמנותית ניקול זליקמן

מאת: הוועד האולימפי בישראל

בגיל חודשיים, החלה ניקול זליקמן (מכבי ת"א) לספוג את אווירת אולם ההתעמלות. אין זו טעות… אמא שלה, לנה זליקמן מאמנת התעמלות אמנותית במקצועה, חזרה לעבודה מיד לאחר הלידה והיא לקחה את ניקול אתה בסל קל לאולם בהדר יוסף.

היום, כחודשיים לפני יום הולדתה ה-19 היא מכינה עצמה במלוא המרץ והנחישות למשחקים האולימפיים בטוקיו 2020. באליפות העולם שהיתה בבאקו בספטמבר האחרון, השיגה את הקריטריון לטוקיו, כשסיימה במקום ה-11 בקרב רב.

בגיל 3 אהבה ניקול להתגנדר בבגדי הגוף הנוצצים של המתעמלות. בגיל 4 כבר ביצעה פעלולים עם המכשירים ובגיל 5 ! השתתפה לראשונה בחייה בתחרות. זה קרה בתחרות בינלאומית בהונגריה.
יחד אתה השתתפה גם אלונה קושבצקי שהיתה אז בת 9 ובהמשך שימשה כקפטן הנבחרת האולימפית של ישראל במשחקים האולימפיים בריו 2016. "לעולם לא אשכח את הבכי שלי בסיום התחרות. היו המון משתתפות, סיימתי את התחרות בין האחרונות ובכיתי שלא קיבלתי מדליה. אמא שלי הרגיעה אותי …".

ניקול זוכרת היטב שנטע ריבקין ומורן בוזובסקי, קפטן נבחרת ישראל במשחקים האולימפיים בלונדון 2012 השתתפו בתחרות. לדבריה, כולן התחרו באותם ימים באותה דרגה. ניקול גם זוכרת שהופיעה בתחרות עם מורן בוזובסקי בתרגיל משותף לצלילי השיר כאן נולדתי. בגיל 11, זכתה ניקול לראשונה בחייה בתואר אלופת ישראל לגילאים שלה.

מה אנחנו לא יודעים על ניקול? "אני אוהבת מאד לקרוא ספרי מתח. אני מנצלת כל רגע פנוי לקריאה. אומרים עלי שאני תולעת ספרים. אני מעדיפה לקרוא מאשר לשוטט בטלפון. אני מסיימת ספר של 500 עמודים בשבוע וחצי". דבר נוסף שמעטים יודעים עליה: "אני מאד אוהבת את הצבע הסגול. זה הצבע השולט בחדר שלי בבית. הסגול משרה עלי רוגע לנפש ולעיניים. אם נותנים לי אפשרות לבחור את צבע הכדור בתרגיל, תמיד אבחר סגול".

ניקול מספרת לנו בגילוי לב שבעבר היתה בוכה הרבה במהלך ואחרי האימונים. "לקחתי ללב כל הערה כלפי. אני עובדת על עצמי כדי לשנות את הגישה. אני בוכה הרבה פחות. אני מפנימה את ההערות המקצועיות, מבינה מה לא ביצעתי בסדר וממשיכה הלאה. אני באה לכל אימון באנרגיות חיוביות. אני מבינה שכל האימונים הם לטובת הגשמת החלום האולימפי שלי וחשוב להנות מהדרך. אני בהחלט מרגישה את תהליך ההתבגרות אצלי".

ניקול נזכרת שוב ושוב בהופעתה בגמרים באליפות העולם בבאקו. "לפני תרגיל הכדור הייתי SUPER לחוצה. ידעתי שאם אבצע את תרגיל טוב, אתברג גבוה. במהלך תרגיל, הכדור יצא ממשטח התחרות. הרגשתי באותה שניה לחץ בלב. התאמצתי לסיים את התרגיל הכי טוב שאני יכולה. פחדתי שבזה פספסתי את הקריטריון. כשיצאתי מהמשטח פרצתי בבכי. אלה סמופאלוב המאמנת שלי הרגיעה אותי ואמרה לי שהיא בטוחה שבתרגיל הבא, תרגיל האלות, שהיה האחרון בתחרות אני אצליח לתת ביצוע איכותי. האמת, נכנסתי לביצוע תרגיל האלות רגועה מאד. ידעתי שאני חייבת לדייק בכל פעולה. כשסיימתי את האלמנט האחרון בצורה טובה וסיימתי את התרגיל, התחלתי לבכות מהתרגשות. הכל השתחרר…. הבנתי שהשגתי את הקריטריון לטוקיו 2020".

הדבר הראשון שעלה לה בראש באותו רגע היה "שיחה שלי עם לינוי אשרם, במהלך מחנה אימונים שלנו בבאקו בחודש ינואר, בה אמרנו אחת לשניה שבספטמבר, באליפות העולם, כאן שוב בבאקו, נעשה תחרות טובה, נשיג את הקריטריון ונתחבק….מה שמעניין הוא שגם לינוי נזכרה בזה ברגע שסיימה את התחרות".

הדמות המשמעותית בחייה, בהישגיה ובהתקדמותה של ניקול היא המאמנת האישית שלה אלה סמופאלוב. "אלה תמיד בשבילי ולצדי בכל דבר! בלעדיה, לא הייתי מגיעה למה שהגעתי. בצעירותי ראיתי את ההתנהלות שלה עם נטע ריבקין וזה מה שהצית בי את הרצון הגדול להיות עם אלה ולהיות כמו נטע".

ניקול יודעת היטב את מקומה בזירה הבינלאומית."אין ביני ובין לינוי אשרם תחרות. אנחנו חברות טובות מאד! לינוי שואפת לעבור את המתחרות שלה, ואני שואפת לעלות בדירוג כמה שיותר קרוב אליה. העובדה שאנחנו שתי ספורטאיות עם הכרטיס לטוקיו מקלה עלינו את תהליך ההכנות. אני מבטיחה לעשות את המיטב כדי להגיע למשחקים האולימפיים ביכולת הטובה ביותר שלי" .