ראיון השבוע: עם מרימת המשקולות ניקול רובנוביץ'

ראיון השבוע: עם מרימת המשקולות ניקול רובנוביץ'

מאת: הוועד האולימפי בישראל

לפני חמש וחצי שנים בלבד החלה ניקול רובנוב'יץ (מכבי ת"א) לעסוק בהרמת משקולות באופן מקצועני. "הסיבה היחידה שבחרתי להתמקצע בספורט הזה היא הרצון העז, האתגר הגדול והחלום שלי להיות האשה הראשונה בישראל שתופיע במשחקים האולימפיים בספורט זה. השאיפה שלי להיכנס להיסטוריה של הספורט האולימפי בישראל כפורצת דרך" מגלה לנו ניקול בת ה-21 וחצי.אפריל 2020 הוא המועד האחרון להשגת הקריטריון למשחקים האולימפיים בטוקיו. "אני עושה כל שביכולתי כדי לממש את החלום הגדול שלי" אומרת ניקול רובנוביץ'.

בגיל צעיר היא התגלתה כאנרג'ייזר. יש לה כישורים ספורטיביים מגוונים מאד. היא התנסתה בג'ודו, באתלטיקה, בכדורגל ובכדורסל. היא רצתה לעסוק בהתעמלות קרקע ובטניס אבל בבית שגדלה לא היו האמצעים הכלכליים שיאפשרו לה להתנסות בענפים אלו. אמא שלה רצתה שתהיה רקדנית בלט "אבל בכל פעם שהיא הלבישה אותי בשמלה עשיתי לה פרצוף.." היא נזכרת.

"עסקתי בהרבה ענפי ספורט והצלחתי בכל תחום. אף אחד מהם לא איתגר אותי כמו הרמת המשקולות" מצהירה ניקול, המשקיעה כשש שעות מידי יום באימונים וההתקדמות המקצועית שלה משביעה רצון.
בשנת 2019 זכתה במדליית ארד בתרגיל ההנפה באליפות אירופה לבוגרות, הוסיפה זכייה במדליית כסף בהנפה באליפות אירופה עד גיל 23 ודורגה במקום ה-10 באליפות העולם לבוגרות.

את הזמן הפנוי שלה היא מנצלת לעיסוק שהיא כל כך אוהבת, ציור דמויות בפחם. בעתיד, לכשתסיים את הקריירה הספורטיבית שלה היא שואפת להיות אדריכלית. "אני כבר מתעניינת באדריכלות וקוראת ספרות מקצועית בתחום. "אני מרגישה צורך למלא את היום שלי בעיסוקים נוספים לצד ההשקעה בספורט, כדי להתרענן מנטלית מהעבודה הקשה" אומרת ניקול.

מה אנחנו לא יודעים עליה?

שהיא רוכבת על אופנוע כבד. מקפידה לנסוע לאט ולא לוקחת סיכונים בכביש. "אני שומרת על עצמי מאד במיוחד בשביל אמא שלי יקטרינה גלמן, אותה אני מעריצה. לא אפגע בעצמי כי אני יודעת שאני חשובה מאד לאמא שלי שמאד דואגת לי".

ניקול מצהירה שהיא פטריוטית. "אני נוסעת הרבה מאד לחו"ל למחנות אימונים ותחרויות, רואה הרבה תרבויות. כאן בישראל הכי נוח. פה בישראל הכי טוב לי".

היא גאה מאד לייצג את ישראל. היא רואה עצמה כשגרירה נאמנה. היא נזכרת שב-2018 באליפות אירופה עד גיל 23 בפולין זכתה במדליית זהב בסגנון ההנפה, במדליית ארד בדחיקה ובמדליית ארד בקרב 2.

כשעלתה על הפודיום לקבלת מדליית הזהב התברר שלמארגנים לא היה במחשב את ההימנון הלאומי התקווה וגם לא היה להם דגל ישראל. המארגנים לא האמינו שספורטאית מישראל תזכה במדליה.... ניקול האמינה ביכולתה עוד לפני התחרות ודאגה שיהיה לה דגל בתיק האישי. רגע לפני עלייתה לפודיום רצה לתיק שלה, שלפה את הדגל והתעטפה בו. דגל ישראל הוא הפריט הכי חשוב בתיק הספורט הצמוד אליה בכל מקום.

No Comments

Sorry, the comment form is closed at this time.